ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה
ספר מעולה

---

לבד בברלין – הנס פאלאדה

אני תמיד מגיעה באיחור רב לספר שמחצית המדינה כבר קראה אותו וכך קרה עם "לבד בברלין". לכן, כאשר לקחתי את הספר בידי הייתי בדעה שלא אכתוב דבר מאחר שכולם קראו אותו. אך במקרה זה, שהוא יוצא דופן בהחלט, שיניתי את החלטתי.

שלוש נקודות חשובות שגרמו לי להביע את דעתי:
משך זמן כתיבת הספר;
החשיפה לעולם הגרמני, מעלליהם והבדלי המעמדות בעת מלחמת העולם השנייה;
התמקדות תקופת השואה שאינה ביהודים ובמחנות השמדה.

מה הייתם מצליחים לכתוב במשך 24 יום? ודאי כמה מכתבים, אולי סיפור קטן או שיר אחד או שניים שהייתם חוזרים אליהם מדי יום עם תיקונים והוספות. אבל ספר? ספר בן 658 עמודים? האם הייתם מצליחים לכתוב ספר עב כרס, לבנות דמויות מקסימות שתשלמנה את העלילה? לתאר את העלילה לכל פרטיה כפי שהייתה באותה תקופה כאשר הדמויות משלימות את התמונה? אתם ודאי לא הייתם מצליחים לעשות זאת, אך הנס פאלאדה עשה זאת ב-24 יום ועשה זאת בהצלחה רבה.

הנס פאלאדה, גרמני, לוקח אותנו לתקופת השואה, למלחמת העולם השנייה, בה הוא חי ונושם את האווירה והמצב. בשונה מכל ספרי השואה שקראתי, הסופר מגלה לנו את פרצופו האמיתי של העם שלו ומתמקד בערב רב של דמויות גרמניות כמו: קציני ס.ס., חוקרים, כאלה המשרתים את המפלגה הנאצית הנחשבים לאליטה, עובר לקשיי היום הגרמניים, רעבים ללחם המוצאים את פרנסתם על ידי הלשנות וגנבות, או פועלים גרמניים העובדים בבתי חרושת תחת עיניהם הפקוחה של אלה מעליהם. בין כל הדמויות הגרמניות משלב הסופר מספר דמויות יהודיות שלא שפר עליהן גורלן.

בתיאוריו המפורטים על חיי היום-יום של הגרמנים, העוני, הסבל, הלשנות על חבריהם, גניבות, מחנות הריכוז שלשם היו מועברים והוצאות להורג של גרמניים "בוגדים" או שאינם נאמנים למפלגה, אין לסופר עכבות מלתאר את אופן החשיבה של השלטון והמפלגה הנאצית כלפי העם שלו, העם הגרמני:

...המפלגה הייתה הכול והעם – לא כלום; לתגמל ולהעניש – זו הדרך הטובה ביותר לשלוט; הם לא צריכים לחשוב רק לבצע. אנחנו חושבים בשבילם; שרצים נרדפים שיש להשמידם (בני אדם); הוא רדף אחרי אנשים כמו שציידים רודפים אחרי חזירים; בני העם האזרחים בחוץ, ברחובות ובבתי החרושת, חסרי משמעות בהשוואה לחברי המפלגה; הפועלים העניים, האנשים הקטנים וחסרי החשיבות, שבגלל מילה אחת יכולים להיכחד, כשנגדם ניצבים הפיהרר, המפלגה, כל המכונה המפלצתית זאת, עם כל העוצמה והברק שלה ...

אהבתי מאוד את תיאורי הדמויות כפי שתוארו במקרים רבים על ידי דמות אחרת בסיפור:

...פשפש פחדן שמוצץ את הדם של הנקבה; פרחח, תלמיד בית ספר בדמות מנהיג בהיטלריונגר...; זה מה שהמציא לעצמו הנחש הארסי בעל המשקפיים הנוצצים. פרחח ארור; חבר מפלגה שרוף, מלשין קטן, מוג לב, נבחן... הוא קצת מהכול: מרביץ מכות ומלשין וגם גנב...

מעניין היה לקרוא, כי השלטונות ביקשו מהסופר לכתוב ספר על היהודים בזמן המלחמה והסופר שלא רצה לכתוב על כך, העביר את הזמן בכתיבת שלושה ספרים מסוג אחר. מעניין דבר נוסף, הסופר מת לפני הוצאתו לאור של הספר "לבן בברלין". האם היה זה מוות טבעי??? זאת, כנראה, לא נדע אף פעם.

» ביקורות נוספות של פני
» ביקורות נוספות על לבד בברלין