ביקורת ספרותית על אוגוסט 1914 (מהדורה מורחבת ומתוקנת) מאת ברברה טוכמן
ספר מעולה

---

בבית שגדלתי בו לא היו ממתקים אבל תמיד היו עוגות. לא משהו מפונפן. בסך הכל היו חמישה סוגי עוגות שאמא שלי היתה מכינה, שוקולד, גבינה, עוגת גג, עוגת קוקוס ובעונה גם מישמשים או אפרסקים. הן היו טעימות אבל עד היום עוגות זה לא משהו חגיגי בעיני, זה יותר יומיומי ובסך הכל אני לא מתה עליהן. מעדיפה סתם שוקולד.

גם ספרים היו אצלנו המון. הסלון בבית שלנו היה צר וארוך. על אחד הקירות הצרים היו תלויים בחוסר סדר מופגן שישה מדפים שעל כל אחד מהם היו מונחים ספרים. לאורך אחד הקירות האחרים עמדו שתי כונניות של מדפים שהגיעו כמעט עד התקרה, ספריות קראנו להן, אולי מפני שגם הן שימשו רק מעמד לספרים. רוב הספרים שהיו שם התחלקו בין שלוש קטגוריות עיקריות: ספרי פסיכולוגיה, בכללם ספרי הדרכה מינית וספרים שעוסקים בגיל ההתבגרות, ספרי פילוסופיה וספרי היסטוריה. בזמן שרוב הילדות בגילי קראו חסמבה אני קראתי את המהפכה הצרפתית של סובול או את בעידן האלימות. את דו"ח הייט הייתי משננת. וכמו עם העוגות, ספרים מהסוגים האלה הפסקתי לקרוא פחות או יותר כשעזבתי את הבית ההוא. חשבתי שהספיק לי.

איכשהו איזה לילה נטול שינה ומעבר מביקורת לביקורת הובילו לזה שפתחתי את אוגוסט 1914. גם להצטער על זה שבין כל הספרים אמא שלי לא החזיקה שום דבר של טוכמן. יכול להיות שאם היא היתה עושה את זה הייתי אוהבת לקרוא גם ספרי מתח, כי אחת התחושות הבולטות שהיו כשקראתי אותו היא שהכל יכול לקרות. לא חשוב שאני יודעת מה הסוף, כמה זמן נמשכה המלחמה ההיא, איך פחות או יותר היא התנהלה וכמה אנשים נהרגו שם, לא הפסקתי לקוות שהטובים ינצחו. ומהר. שהאנגלים יעשו את מה שמצפים מהם, שלצרפתים יהיה שכל, שמשהו לא יעבוד אצל הגרמנים ושהרוסים יגלו יכולות שאין להם.

זה אחד הספרים המרתקים שקראתי, ספר שמצליח להנכיח את האישיות שהיתה למקבלי ההחלטות ואת ההשפעה שלה עליהן, להניח את השיקולים שנלקחו בחשבון ולעשות הפרדה מצויינת בין מה שהיה ידוע לכל מדינאי או גנרל לבין הידיעות ההסטוריות שיש לנו בדיעבד.

התסכול שמלווה אותו קשור בהבנה שבסופו של דבר מדובר באנשים, חלקם הלא גדול אמנם כאלה שיש להם היכולת לנתח ולהבין את משמעות המעשים שהם עומדים לעשות, רק שלא תמיד יש מי שיקשיב להם, מכל מיני סיבות, אבל רובם שבויים בדיסיפלינות ולא מאפשרים למציאות כפי שהיא לבלבל אותם ולהביא לבחינה מחודשת של מה שאפשר לעשות. ומסתבר שלא רק בכביש זה לא מספיק להיות צודק. וגם חכם לא. לפעמים חשוב לא פחות להיות נחמד או להתחשב באגו של שאר האנשים. ככה כשאתה צודק וחכם יש לך גם יותר סיכוי להשפיע על מישהו.

עוד דבר שהספר מדגיש הוא האתוסים הלאומיים והשימוש הטקטי שנעשה בהם ככה שיחד עם הנגשה סלקטיבית של המידע יווצר המורל הלאומי שיוכל לשרת את האסטרטגיה. זה מעורר לא מעט שאלות ביחס למצב היום. לכאורה בעידן חופש המידע שימוש מהסוג הזה הוא כאילו לא אפשרי, רק שכשמסתכלים על מה אנחנו יודעים ולא יודעים אני חושבת שלא קרה שום שינוי אמיתי. גם בעידן הזה בסופו של דבר למנהיגות יש את מירב השליטה באופן שבו המידע מעובד ומוגש לנו כציבור. מעט מאד אנשים טורחים ללקט בעצמם עובדות ולבחון מציאות פוליטית דרך אמצעי תקשורת מגוונים ובלתי תלויים זה בזה. את רובנו מאכילים רוב הזמן בכפית ומי שמחזיק בכפית הזאת, על פי רוב יש לו גם אג'נדות וגם אינטרסים.

עכשיו, למרות שעוד לא קראתי אותו, רכשתי והנחתי על מדף הספרים של הילדים גם את מצעד האיוולת. שיהיה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על אוגוסט 1914 (מהדורה מורחבת ומתוקנת)