ביקורת ספרותית על אוגוסט 1914 (מהדורה מורחבת ומתוקנת) מאת ברברה טוכמן
ספר טוב

---

הספר נפתח במאורעות שהובילו לפרוץ המלחמה ומתמקד בארבע המדינות המרכזיות המעורבות בסכסוך: בריטניה, גרמניה, צרפת ורוסיה. אוסטריה והמבוך הבלקני הבעייתי מאוזכרים באופן שטחי. כשם שרומזת כותרת הספר, עניינו בתחילת הלחימה- מהשבוע האחרון של יולי ועד לשבוע הראשון של ספטמבר, 1914.
טוכמן מנתחת את התקופה ומפרטת את שורת ההחלטות המדיניות, רובן שגויות, שבאופן מרושל רדפו זו את זו באותם ימים נוראיים. ההתמקדות היא בשלש חזיתות: המערבית, המזרחית והים התיכון. לאחר הסבר דקדקני של שתי האסטרטגיות הצבאיות העקריות, תכנית שלייפן הגרמנית עבור שתי החזיתות (מע'-מז') ותכנית 17 הצרפתית- על מוזרותן ופתלתלותן, ושל האישיויות שעצבו אותן- היא ממשיכה ומסבירה כיצד הן נכשלו.
הפרקים שעניינם הפלישה לבלגיה וצפון צרפת מרתקים. בתאור האופן הברוטלי בו נהגו הארמיות הגרמניות באזרחים ובערים בהן עברו המותיר רושם עז על ההרס של העיר הבלגית לוון (Louvain) על אוצרותיה או של הקתדרלה הסמלית ריימס, מטילה טוכמן את האחריות הבלעדית לפרוץ המלחמה והפרת הנייטרליות הריבונית של בלגיה על גרמניה.
טוכמן מקדישה פחות תשומת לב לחזית המזרחית. היא מתמקדת בקרב טננברג (ע"פ הערכות- 78,000 הרוגים ופצועים, 92,000 שבויים לצבא הרוסי; 13,000 הרוגים ופצועים לצבא הגרמני בקרב שארך 4 ימים) ובאמצעותו מצביעה על הטעויות שבתכנית שלייפן- גרמניה היתה צריכה לצמצם במהירות את כוחותיה בחזית המערבית על מנת שיתמכו בזו המזרחית.
הפרק המרתק והמורכב ביותר מתאר את המערכה בים התיכון. בפרק זה מתואר המרדף של אניות כוחות הברית אחר אנית המלחמה גואבן (Goeben). הבריטים שגו. הם לא ידעו לאן מתקדמת הגואבן עד שכבר היה מאוחר מדי. הגעתה של האניה הגרמנית אל הדרדנלים הובילה את האימפריה העותמאנית, שהיתה נייטרלית עד כה, לצדד בכוחות הציר. כתוצאה מכך נותקה גישתה של רוסיה אל נמלי הים התיכון והמסחר הימי שלה הופסק- ירידה של 95% ביבוא\יצוא שסלל את הדרך לצרות הלאומיות המתמשכות של הרוסים עד למהפכה שהתפוצצה שלש שנים מאוחר יותר.
הספר מסתיים בתאור הקרב על המארן בו נהרגו 80,000 ונפצעו 170,000 חיילים צרפתיים, 1700 הרוגים ו- 11,300 פצועים בריטיים וסה"כ 250,000 הרוגים ופצועים גרמניים במשך 8 ימי לחימה. בתום הקרב הזה הצליחו כוחות הברית להדוף את ההתקדמות הגרמנית לעבר פאריז וכך הנצחון המהיר לו קיוו הגרמנים ירד מהפרק, והצדדים התחפרו להם בשוחות למשך ארבע שנים ארוכות ומדממות.

כל המדינות המעורבות נהגו בטפשות, אך הצרפתים היו אבסורדים. הגנרלים הצרפתים קבעו ששימוש במכונות ירי אינן תואמים לכללי הקרב המסורתיים וששימוש בהן מעיד על פחדנות. כמו כן הם סרבו להפרד ממדי הצבא המסורתיים- מכנסיים אדומים בהירים וז'קט כחול- ולא הבינו שהם שווי ערך לענידת מטרה על הצוואר ומעליה שלט ניאון בוהק- 'נא לירות לכאן'. עפ"י תפיסתם לא היה זה רק מן השערוריה, כלי ירי ומדים מוסווים, אלא גם עלבון לחייל הצרפתי. כשעלה הרעיון להשתמש בכלי ירי 'גדולים', טענו מפקדי חיל הרגלים שתותחים רק יעכבו את התקדמותם. עכשיו, תארו לעצמכם המוני חיילים צרפתים מסתערים להם במכנסים אדומים וחרבות שלופות, מצויידים באומץ רב ובגבורה, אל מול רובים אוטומטים- מבלי לרכך את שטח האויב באמצעות ארטילריה, טרם ההסתערות.
רבים מהגנרלים תמכו בתורת "כח הרצון" של ניטשה, לפיה הבן אדם יכול ליצור עולם בצלמו- אך ורק בעזרת כח הרצון. אין זה משנה מיהם או כמה אוייבים עומדים מולו, כל עוד האומץ עומד לצדו. כשהארמיות שלהם נהדפו לאחור על ידי ארמיות גדולות יותר בעלות כח אש חזק ועדיף, כאשר כוחן נחלש בעקבות בעיות אספקה- מהרו אותם גנרלים לתלות את האשמה בחוסר האומץ (או כח הרצון) של החייל הפשוט.
הלקח המתבקש הוא שאפשר לשנות את הטכנולוגיה, אך לא מן ההכרח שבני האדם יבינו את משמעותו של השינוי.

אוגוסט 1914 מתאר עולם שהשתנה לעד ואת הקושי של בני האדם המאכלסים אותו להבין כיצד שינויים אלה מעבדים את ההסטוריה שלו. הספר מצביע על הסכנה שבקבעונות תפיסתיים, במיוחד כשאלו מבוססים על תכניות שתקתקו לפרטיהן במשך עשורים ארוכים. הוא עוסק בחוסר הרצון להודות בטעויות- אפילו כשהראיות מצביעות על העובדה- אנשים בשר ודם שלמו בחייהם על טעויות אלה, במקום להודות בטעויות.

ואז הם התחפרו בשוחות

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על אוגוסט 1914 (מהדורה מורחבת ומתוקנת)