ביקורת ספרותית על NW מאת זיידי סמית
ספר טוב

---

מה ההבדל בין ספר שנהנים ממנו לבין ספר שאוהבים?
ספר שרק נהנית ממנו כששאלת מהספרייה לא תטרחי לקנות, ואם קנית, לא תשמחי לראות אותו בדוכן שבוע הספר ולהגיד "כן, כבר יש לי אותו". על ספר שרק נהנית ממנו כנראה לא תמליצי מיוזמתך, ובטח לא תחפשי תירוצים לשכנע אנשים שכדאי, כמו עם ספר שאהבת. קראת, סיימת, וזהו.

מהספרים הקודמים של זיידי סמית שקראתי - "שיניים לבנות" ו"על היופי" - אפשר לומר שלכל היותר נהניתי. אני לא בטוחה למה לא אהבתי אותם ממש, למרות כישרון הכתיבה הניכר והמרחק מהבנאליות; זה כנראה קשור לעבודה שרוב הדמויות של סמית הן שליליות, נכשלות, לא נחמדות שעושות טעויות ומתנהגות רע לקרובים שלהן, מה שמקשה אלי להתחבר אליהן רגשית, מעבר לאותה הנאה מהכישרון והסיפור עצמו. החזרה שלי אליהם וגם אל הנוכחי נבעה בעיקר מהמלצות נרגשות ומגוונות שהעמידו אותה כסופרת מבטיחה, קול של דור או לפחות איזשהו קול של איזשהו דור, כמו שאמרה האנה הורבאת.

להפתעתי, באמת נהניתי מהספר הנוכחי. הביוגרפיות המשולבות של ארבעה בני שיכון דיור ציבורי בצפון לונדון מרגשות, משכנעות ומסקרנות, ולמעט כמה עמודים של מה שנראה כמו שוויץ ספרותי לשם השוויץ, הספר כתוב נהדר. גם הדמויות הפכו אהיבות - נטלי, שכביכול מצליחה לחלץ את עצמה מהשיכון אבל רגשית אף פעם לא ממש שלמה עם עצמה, או הדמות הטראגית של פיליקס שנכשל ולא באשמתו, וכל מיני רגעים קטנים בין לבין. קצת כמו השינוי שעברתי ביחס לספרים של מאיה ערד, שבעבר נראו לי קרים ואפילו מרושעים, ובחודשים האחרונים אני בולעת אותם אחד אחרי השני, גם פה למדתי לאהוב משהו שבעבר חשבתי שאפשר רק ליהנות ממנו. ולרגל שבוע הספר או בכלל, אני לגמרי ממליצה עליו.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על NW