בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 בספטמבר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
*****
זיידי סמית היפהפיה הוכתרה לפני כחמש עשרה שנה כ"הדבר הגדול הבא" כשספרה הראשון "שיניים לבנות" ראה אור וזכה בצדק להצלחה עולמית, וזאת בהיותה בת עשרים וחמש בלבד. קראתי אותו ממש מזמן, אבל אני זוכר אותו כספר נפלא על מהגרים, חיים בעיר זרה, התבגרות בצל הורים שמרנים ועוד נושאים טעונים ששזורים זה בזה באופן מעורר השתאות שאינו אופייני לכתיבת ביכורים.
לפיכך, את "סוחר החתימות", ספרה השני, קראתי בשניה שיצא, והוא היה די מבאס, למרות הרעיון הבסיסי המעניין שלו. הוא לא דיבר על כלום, ממש. "על היופי", למרות המועמדות לבוקר ועוד פרסים, היה פשוט סתמי, וגם הוא הסתובב סביב עצמו ולא הגיע לשום מקום. כן, הם כתובים טוב והכול, אבל לא היה בהם את הניצוץ המבריק שהיה ב"שיניים לבנות", כנראה ששם היא כילתה את כל המוג'ו שניתן לה, כמו ילדה שמחסלת בבת אחת את כל הבונבוניירה שקיבלה מהדוד מאמריקה, ואז מקיאה כל הלילה.
כמעט עשר שנים חלפו מאז, והנה פתאום ראיתי את הספר הזה בחנות. NW, החלק הצפון מערבי של לונדון, חיים של אנשים. המממ... יכול להיות כמו שיניים לבנות. יכול להיות רגיש ומלא ניואנסים. יכול להגיד משהו על החיים. יכול להיות חכם ומענג.
יכול. אבל מה שיצא זה איזה מין קישקוש גרפומני, עשוי בחלקו כזרם תודעה לא מעניין וחלקו כמין אינטראקציות ושיחות בין אנשים, פטפטני, חפרני, מבושם מעצמו, ולא מעניין בכלל בכלל בכלל. בחצי השעה שהכרחתי את עצמי לקרוא באוטובוס לעבודה, כי לא היה לי ספר אחר והתרגשתי כשבחרתי את זה כי חשבתי שזה יהיה אחלה ספר - הרגשתי כמו מישהו שמסתובב בתוך בדיחה פרטית של דמות מומצאת שיושבת בבית קפה ומחפשת רעיונות באסוציאציות שעולות לה באותו רגע. מלצרית, הקפה מתקרר, גירוד ברגל, הלוואי שהיה קורה פה משהו, אוף, מתי הולכים, מה זה הכתם הזה, מישהו הסתכל עליי, לא הוא לא הסתכל, שתים עשרה תשעים לקפה, סתיו. אלוהים אדירים, זה פשוט לא קריא.
וגם הכתיבה עצמה, אפעס, מעצבנת. היתה לי פעם חברה שהקפידה מאוד לא לכתוב את המילה "אני" במשפטים כי זה היה נראה לה מתנשא. אז היא היתה מאלצת משהו כמו: "אוהבת אותך, יוצאת עכשיו לכוון אמא שלי. מרגישה שלא רוצה לדבר על אתמול, וחושבת שיכולת להיות יותר רגיש, אתה יודע כמה שפגיעה". אז תחשבו ככה, רק בלונדון. עם ניסוחים שהם כה וואנאבי מתוחכמים ופיוטיים וחדי אבחנה, שבסיכומו של דבר, הם פשוט מעאפנים.
נראה לי שזה הספר שנטשתי הכי מהר בכל שנותיי כקורא. אחרי עמודים 13-30, ואת 45-52, ו-214-215 (דיפדפתי בעצלתיים לסוף, כדי לראות אם משהו משתנה. לא) החלטתי לסגור.
להתרחק כמו ממגיפה.
****
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
לא התלהבתי במיוחד מ"שיניים לבנות".
נחמד, אבל להרגיש שאני לא מפספסת.
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
לא נכון. אופס!
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
אף אחד לא מנצח אותי בכן לא שחור לבן
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
היא בטח הייתה אלופה ב"כן לא שחור לבן", החברה שלך.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
טוב, זה אחד הקטעים הכי משעשעים בתנ"ך
|
|
|
אחיה
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
את הספר לא הייתי קורא, אבל ביקורות שלך אני לא מפספס.
ובשביל הקטע עם המדיינים ופרעה היה שווה הכל. בכיתי מצחוק |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
גם אני לא זכרתי, זה היה מזמן - אבל קראתי את התקציר ומשהו חזר אליי.
חוץ מזה שהשארתי אותו על המדף לקריאה חוזרת, מה שאומר שלפחות אז חשבתי שהוא מבריק. ומה שכתבת לגבי האני, הקללות והילדים מדוייק מאוד, אה, לפעמים :-)
|
|
|
dushka
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
לא ממש התפעלתי גם משיניים לבנות. עובדה. לא זוכרת ממנו כלום.
(בעצם זאת לא עובדה. ישנם הרבה דברים שלא זוכרת מהם כלום)
מה שכן, נורא מצא חן בעיני שהיא החליפה לזיידי מסיידי (אם לא המצאתי את זה) הכרתי מקומות שבהם לא כותבים אני, לא מקללים ולא אומרים לא לילד. בחתיכות החסרות נמצאים האגו הכי מנופח, השנאה הכי לוהטת והילדים הכי כבולים. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
זה ספר חדש. וגם אם הוא במבצעים של 1+1, גם אז אפשר, וצריך, להחליף לספר אחר.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
אלון, זה תלוי.
אם היא רכשה את הספר ב-20 ש"ח (או במבצע אחר) אין החזרים על ספרים אלא רק כשרוכשים אותם במחיר מלא !!!
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
תחזירי לחנות. תגידי שהתחרטת. על ספרים מחורבנים זה מותר, זה כתוב אפילו בתנ"ך, אני חושב.
עם המדיינים שהחזירו לפרעה את הפפירוסים שלהם או משהו
|
|
|
הנחשפת
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
מה, הוא לא טוב??? קניתי אותו אתמול, אני מתה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
בינתיים מצליח לי, לפחות בשנתיים האחרונות או משהו, לכתוב ביקורת על כל ספר שאני קורא (או, במקרה הזה, קורא כמה עמודים)
כאן, אני לפחות רואה שלביקורת יש גם תועלת פרקטית - הצלחתי לחסוך מאנשים את דאבון הלב של לקנות ספר חרא
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
באמת שאלתי את עצמי כמה ביקורות אתה מספיק לכתוב בשבוע...
|
|
|
לי יניני
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
איזה קטע. חסכת לי רציתי לקנות אותו
|
|
|
פָּלִימְפְּסֶסְט
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
חשבתי לקרוא את זה ובזכותך זה לא יקרה, עכשיו תקבל את הכנפיים שלך...
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
