****
"אני מבין שאפשר להזדעזע מ"חומצה גופריתנית" אבל אני בעד המשך קיומם של ספרים מסוג זה. אחד מתפקידיו של רומן הוא אולי לחזות את סוף העולם. הבדיה משמשת להבנת המציאות שלנו - גם אם, ובעיקר כאשר היא מעוררת אימה." (פרדריק בּגבּדה)
אני מבין שאפשר להזדעזע מ"חומצה גופריתנית", אבל זה בעיקר אם יש לך סף זעזוע נמוך במיוחד, ואם את או אתה לא נוהגים להשתמש בתאי המוח שניתנו לכם, או שאתם חושבים ש"העץ הנדיב" מעניק מלא תובנות על החיים. כל מה ש"חומצה גופריתנית" עושה זה בעיקר להעלות גירה של מיליון ספרים, מחקרים, הצגות ומאמרים שנכתבו בשנים האחרונות על התרבות, הטלוויזיה, ריאליטי, האח הגדול והתרסקותנו הצפוייה אל תוך תקופת דקדנס קודרת, ובכל זאת אין בו אף לא תובנה מקורית יחידה, והכול משומש, עבש, מתחסד ובלתי נסבל. הדבר היחידי שטוב בספר זה שהוא קצר - שעה, שעה וחצי של קריאה בגבות מורמות תוך כדי ציפייה למשהו שלעולם אינו מגיע.
בזבוז זמן מוחלט, ואין שום סיבה אמיתית לקחת אותו מהספריה, לא כל שכן לקנות אותו, ואפילו לשאול אותו ממישהו למרות שהוא נראה כה מסקרן, בעיקר בחיצוניות שלו וגם, בדוחק, ברעיון עצמו. אבל הרעיון נשאר רעיון. גולמי, שלדי, פלקטי, מופשט מכל מה שיכול לתת לו איזה ערך מוסף. זו אלגוריה, יגידו האינטלקטואלים. אתה פשוט לא הבנת.
מופקת תכנית ריאליטי חדשה. מהפכנית. "ריכוז", קוראים לה. חוטפים אנשים אמיתיים מהרחוב ומכניסים אותם למחנה ריכוז, שם מחליפים את שמותיהם באותיות ומספרים, מעבידים אותם בעבודות פרך, מאכילים אותם מרק דלוח, מוציאים אותם להורג בסלקציות שרירותיות, ומשדרים הכול לצופים תאבי הפורנוגרפיה. מזכיר לכם משהו? וואו, זה ממש כמו השואה! רק עם מצלמות! וריאליטי! ומעניק חיבור רעיוני בין הנאצים לאח הגדול!! וזה בטח אומר משהו נורא עמוק על בני האדם!
אז לא. לא חושב שאי פעם קראתי טקסט כה מרושל, דוגמטי, פלגמטי, שטחי, מביך וחסר פואנטה, המחופש לאיזו אמירה סנסציונית שניתן למצוא רק בתיאטראות רפרטואריים כושלים שלא מסוגלים להפיק מעצמם דבר-מה מעניין אלא בעיקר למחזר מול קהל שבוי את אותן שטויות שאפשר למצוא באלפיהן באחרוני הטוקבקים בעלי הדעות הבינאריות שקיימות במרחבי הרשת.
****
















