הרייט.
הרייט גרה בניו יורק. לא הצלחתי לגלות איפה, וזה מבאס. כי גוגל מפות במקום האמור לא תואם לתיאור האווירה-מראה-שכונה שבספר.
לוידעת.
הרייט היא ילדה מעצבנת. מה זה מעצבנת, כל כך מעצבנת.
אני חולה עליה.
אם הייתי חברה שלה אז כבר לא הייתי חברה שלה. היא חטטנית ובטוחה שהיא תמיד צודקת ונודניקית ברמות אחרות. (טוב, הייתי חברה שלה, אבל היינו רבות כל הזמן. בהנחה שחזרתי לימי היסודי שלי). היא כזו בלתי נסבלת. אבל וואו, היא חכמה ומתוקה וגאונה. היא פשוט ילדה טיפוסית.
אני אוהבת את זה שהילדים פה לא חמודים בכלל. הם מוציאים מדעתנו, ליתר דיוק.
אני אוהבת את זה שג'ייני רוצה לפוצץ את העולם. גם אני רוצה. היי פייב, בואי נהיה חברות.
אני אוהבת את זה שספורט לא מבין מה הרייט רוצה מהחיים שלו, אבל הם עדיין מתכננים להתחתן, בלי שספורט יודע מזה או משהו, שפשוט זה ברור להרייט ובאמת חבל שלנו לא ברור כל כך עם מי נתחתן, אולי אז היינו מצליחים לשכנע את הפוטנציאל שזו האמת ופייס איט.
הרייט כותבת הכל, ואני מקנאה בה כי אני עצלנית מדי וכואבת לי היד מדי.
הרייט בעלת דמיון, ואני מקנאה בה כי אני לא. אני כן אבל אני לא. לא כמו הרייט.
להרייט יש מטפלת מדהימה שהיא מודל החינוך השפוי בעולם.
המטפלת של הרייט עוזבת.
להרייט יש הורים נוראיים, אבל בסופו של דבר הם משתפרים. באמת יש להם פוטנציאל.
להרייט יש קטע נפלא של הפסיכולוג, ולהרייט יש פוטנציאל והמון אינטילגנציה.
הרייט רוצה חיבוק. הרייט רוצה להבין את העולם. לכל הרוחות, הרייט, מאיפה יש לך מספיק בטרייה בשביל זה? אפשר גם?
הספר על הרייט מדבר על חינוך ועל ילדים ועל מוזרות של העולם ועל הכל, על הכל ועל דברים מאוד ספציפים ואין לי שום יכולת לתאר לכם איך הוא עושה את זה, אני רק יכולה לומר שהוא מופלא ושאני רוצה שתקראו אותו, בשבילכם.


















![מדיקן [מרגנית]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers93/936655.jpg)