1. למצוא את הטוב.

הטוב הווא חבר, הוא תמיד לצידך
ברגעים קשים יחמם את ליבך
תמיד הוא נמצא, לא תמיד בקצה
רק בפני מאמין הוא יוצא.

הוא גם התקווה, וגם השלווה.
הוא זה שמבטל כל שנאה ואיבה.
הוא גם השלום, וגם החלום.
כשלא תצפה הוא יופיע פתאום

ואם תאמין הוא יבוא,
הטוב מססתר בפינה.
תמיד תחכה לשובו
כשהוא מלווה במנגינה.

הוא נמצא בך, גם אם אינך יודע.
מנחם, מחזק, כל עייף ויגע.
ממך הוא יוצא אל העולם.
ממך הוא יצא, בתזמון המושלם.

הוא גם הכנות, וגם השכנות.
הוא לב ליבה של כל חברות.
הוא גם האושר, וגם היושר,
אך הוא לא זה יבוא בעקבות העושר.

ואם תאמין הוא יבוא...

נכתב לפני 5 שנים ו-8 חודשים

2. כתבתי התחלה לסיפור בהמשכים. איך זה בתור חלק ראשון?

" חן, דביר, ועדי למשרד המנהל! " נשמעה ההודעה במערכת הקריזה. "יופי, הכל באשמתך!" רטנה חן אל דביר כשהיו שלושתם בדרך אל חדר המזכירות. "הי, אני לא היחיד שאשם פה!" ענה לה דביר. "אתן אשמות לא פחות ממני!" "די, די, כולנו אחראים!" ניסתה עדי להרגיע את הרוחות. "איך את בצד שלו?" פנתה אליה חן במבט כועס. "אני לא בצד שלו! רק ש..." " אולי תפסיקו לצעוק?" דביר קרא. "הסתבכנו מספיק, אנחנו לא צריכים עוד עונש!". "טוב, נכון..." חן דחפה את דלת חדר המזכירות. "או, יופי, הנה אתם." פנתה אליהם גלית המזכירה. "המנהל יתפנה אליכם בעוד כמה דקות. חכו בפנים." והשלושה נכנסו אל המשרד. "יופי, זה כל מה שאני צריך, עוד צרות..." סינן דביר. "אתה יכול להאשים רק את עצמך!" חן התעצבנה שוב. "אתה זה שהכנסת אותנו לכל זה!" "לא כי את, ממש צדיקה! מי בכלל דיבר אלייך?" "היי, אני לא זאת ש..." "אולי תהיו רגע בשקט?!" עדי שעד עכשיו שתקה, הסתכלה אליהם במבט כועס. " כולנו אשמים בדיוק באותה מידה, אז תפסיקו לפני שתכניסו אותנו לעוד צרות!" דביר הסב את פניו, והבחין במשהו שלא ראה קודם. "רגע, תסתכלו כאן!" חן ועדי הסתכלו לנקודה אליה הצביע. "מה קרה כאן?" כל הרגל השמאלית של השולחן הייתה שרוטה ונגוסה כאילו נתקפה על ידי חיית טרף. " מה המנהל מסתיר?" אמרה עדי בכל מה שכולם חשבו. לפתע נשמע שיעול מאחוריהם, והשלושה הסתובבו וראו את מנהל בית הספר עומד בפתח, וידיו על מותניו.

נכתב לפני 5 שנים ו-8 חודשים

3. בסוף יהיה טוב

יש אנשים שהם כמו מלאכים בשמיים
יש אנשים שמלאים רק בטוב
יש אנשים שלי חשובים כמו המים
יש אנשים שאיתם לא יכול לכאוב

העולם מלא באנשים טובים
אך למה יש אנשים עצובים?
כן תמיד בעולם הטובים יקבלו את שכרם
אז עם זה לא טוב זה לא הסוף, שידעו כולם

בכל אחד בפנים יש משהו נחמד
משהו משלו, משהו מיוחד
אך רק אנשים שלא תקועים בעצמם
יכולים להבין לליבם של כולם

אם אתם חושבים שאתם לא יכולים
תמיד יהיה מי שיעלה אתכם
ואם אתם מחפשים שינוי בעולם
השינוי הזה יכול להתחיל בכם

כולם חושבים שהאושר הוא רגש רגיל
אבל הוא לא, הוא החלטה שלכם
אז אתם יכולים להחליט שאתם מאושרים
וכל מי שמסביבכם ירומם אתכם.

נכתב לפני 5 שנים ו-9 חודשים

4. רגעים של קסם

שמי לילה כחולים זרועי כוכבים
וריח שדה תות שנישא ממרחקים
ספר חדש בריח עיתון
וילד קטן ובידו בלון

רגעים של קסם נמצאים בכל מקום
רק צריך למצוא אותם, מחר או היום
רגעים של קסם שלפתע באים
רגעים שבלב נוגעים

מנגינה שנותנת תחושה של חלום
או תפוח- עץ בירוק- אדום
שדות פרחים עמוסים חרציות
רגעים שבשבילם שווה לחיות

רגעים של קסם...

שמש נושקת לנוף מרוחק
ושיר שבפה הוא ממש כממתק
ריח של גשם ביום מעונן
וחיוך מתקתק של אושר קטן...

נכתב לפני 5 שנים ו-9 חודשים

5. עלים כחולים

מירי רכנה אל המחשב והשתדלה להתרכז, אך מחשבותיה נדדו למקום אחר. היא הייתה אמורה לכתוב סיכום על מבנה השריר, אך דעתה הוסחה שוב ושוב. לפתע, נשמע קול מים זורמים. "מוזר" חשבה מירי. "אין ברז בחדר שלי." היא התרוממה מכיסאה בהיסוס, וכמעט ונפלה על הרצפה מרוב תדהמה. היא לא הייתה בחדרה! מירי הביטה בפליאה רבה אל סביבתה ובחנה אותה. היא עמדה על שפת נהר, ומסביבה היו פזורים עלים כחלחלים. מירי פערה את פיה בתדהמה. הרי עלים לא אמורים להיות כחולים! "אני בטח חולמת" אמרה מירי לעצמה, אך גם כאשר צבטה את עצמה שוב ושוב, נשארה עומדת על שפת הנהר. פתאום, נשמע קול קרקוש. מירי הפנתה את מבטה אל אזור מקור הקול, והבחינה ביצור קטנטן וירוק שיצא מבין השיחים. מירי לא הספיקה להתפעל מן היצור המשונה, וכבר הופיע עוד יצור. ניכר ביצור זה שהיה נקבה, שהתקשטה בזוג צמות ארוכות וסגולות ובעור ורדרד. כעת, שני היצורים המשונים התקדמו לעבר מירי בשמחה גדולה. הנקבה קיפצה משמחה. "יש! מצאנו אותה!" אמרה בקולה הצייצני. הזכר, שהיה גדול יותר, שמח גם הוא, ואמר: " סוף סוף מצאנו אותך! את חייבת להפסיק ללכת לאיבוד, רולי!" מירי מאוד התפלאה, וגמגמה: " מ..מה?" "אולי לא שמת לב," אמרה היצורה הוורודה, "אך את נעדרת שלוש שעות!" פתאום, מירי שמה לב שידיה תכולות. "מה!?" צעקה, ומיד הניחה את ידה על פיה. קולה היה דק וצווחני! "מה קרה לקול שלי!?" היא צייצה. היצורים התפלאו מאוד. "מה קרה לה?" לחשה היצורה הוורודה ליצור הירוק. "כנראה היא לא חשה בטוב" ענה לה היצור הירוק, והוסיף: "בואי ניקח אותה לבקתה שלה." מירי נבהלה. " אני לא הולכת לשום בקתה, שמעתם?" היא צווחה, והיצורים נאלצו לשאת אותה בכוח מבין השיחים אל תוך בקתה דמוית פטריה. "מצאנו אותה!" צעקו היצורים, ומיד הופיע נחיל של יצורים כמותם, וצעקו דברים כגון: "איפה היית?" "דאגנו לך כל כך!" "את צריכה להיות אחראית יותר!" מירי התבלבלה מרוב יצורים, ולא ידעה מה לעשות. שני היצורים שמצאו אותה פינו את כל השאר, והשכיבו את מירי (שכל הזמן כונתה בשם רולי) במיטה רכה. מירי נרדמה מיד, וישנה שינה ארוכה. למחרת בבוקר, מירי התעוררה, ולרגע שכחה איפה היא. לפתע נזכרה באירועי אתמול, והתחילה לחשוש. "מה אני אעשה?" הרהרה. "הורי בטח דואגים לי מאוד!" מירי התיישרה במיטה, ולא ידעה מה היא אמורה לעשות. לפתע, נכנסה היצורה הוורודה לחדר, ואמרה בשמחה: " רולי! סוף סוף קמת!" היצורה התיישבה על כיסא ליד המיטה, והחלה לשוחח עם מירי. היצורה, ששמה התברר כטורי, הייתה מאוד פטפטנית. היא דברה ודברה, ולא נתנה למירי להשחיל מילה. בין הפטפוטים, נודע למירי ששמו של היצור הירוק הוא רייגו, ושהוא אחיה. היא גילת גם שהיא וטורי עובדות יחד בעיצוב. "אל תדאגי," אמרה טורי. "הסברתי למנהל שלא נוכל לבוא היום לעבודה. הוא הבין." טורי המשיכה לדבר, ולדבר...
"מירי," נשמע קול. "מירי!" מירי התעוררה בבהלה. "מה?" אמרה לאחר שהתאפסה. "נרדמת" אמר אחיה, דביר, שעמד לידה. "הגיע הזמן לארוחת ערב!" בואי!" דביר החל לצעוד לכיוון הדלת. "אני כבר באה!" צעקה אחריו. האם ייתכן שכל זה היה חלום? מירי פנתה אל הדלת, אך בדרך הבחינה בעלה כחול שנח על הרצפה. טוב, אולי לא הכול היה חלום.

נכתב לפני 6 שנים ו-5 חודשים