ביקורת ספרותית על הילד של פילה מאת דלין מתיה
ספר טוב

---

סיפור יפה שמתרחש באפריקה בסוף המאה ה -19.
אנשים קשי יום שבגדול מתחלקים בספר לשניים : הלבנים שגרים ביער והשחורים שגרים בעמק. בכל מקרה כולם סובלים, כולם על סף רעב ללחם, כולם אומללים ולא יודעים מהיכן יביאו אוכל מחר.
מי שבעל כורחו מתערבב עם שתי הקבוצות האלה בלי לדעת באמת מה הוא מקומו זה ילד קטן, לבן.
מהרגע שהוא זוכר את עצמו הוא הילד של פילה - אימו השחורה והמסורה. הוא הגיע אליה בדרך מסתורית - פשוט עמד בדלת הכניסה יום אחד כשהוא בן 3 בערך. היא אספה אותו אליה והתייחסה אליו כאל כל אחד מילדיה במשך 9 שנים.
העסק מסתבך כאשר בעקבות מפקד אוכלוסין שנערך באזור מבינים שהילד לא שייך למשפחה הזאת כמובן.
מיידית הוא מוחזר למשפחה לבנה מהיער שבנם אבד בדיוק בתקופה ההיא והאם מזהה את הילד הזה כילדה שאבד.
בנג'מין הילד כעת מועבר לחזקת המשפחה הלבנה "הטבעית" שלו ולמרות שמבחינת הרשויות הכל הובא על מקומו בשלום הרי שעבורו מתחיל גהנום אחד ארוך של חוסר השתלבות והשאלה התמידית ככל שהוא גודל:'מאיפה באתי?'
מערכת יחסית מורכבת עם אחותו החדשה הלבנה מצליחה בו זמנית גם לסבך את חייו אבל גם למצוא סוג של חברה לחלוק איתה את האומללות.

הרקע לסיפור מאוד מעניין - אפריקה המחוספסת ללא כל אלמנטים מערביים מפותחים כמעט. הכל מאוד מאוד דל והעוני מציץ מכל פינה בלי להתחשב בצבע העור. תחושת ייאוש אופפת כמעט הכל.

הכתיבה מאוד זורמת אבל לא מתפשרת על איכות שזה דבר שאני מאוד מעריכה בספר.
ישנו חלק אחד לקראת סוף הספר שהסיפור לוקח קצת למקום אחר, נמרח פתאום ומייגע.
לטעמי שם הוא איבד את הכוכב החמישי שלי.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על הילד של פילה