אז אחרי תקופה של שנה שבה נעדרתי מהארץ, חזרתי וכבר למחרת הספקתי לבקר בספריה, ולא כי חסרים לי ספרים אלא כי מתוך אינסטינקט של חזרה הביתה, רציתי לנשום קצת מהאוויר שעד לפני שנה היה לי מוכר כמו השניצלים של אמא.
במהרה נזכרתי כמה הספריה מיושנת ולא הכי מסודרת-אבל מה אכפת לי ובזה אני מרוויח- יש בה המון ספרים ישנים. עד שעל כריכת הספר עוד כתוב שהאחרון שלקח (רשמית, לפי הדף הקטן שם) היה ב1996.
אז מבשביס זינגר(שאני בשוונג שלו וגם באמצע/סוף של עוד ספר שלו) היה הרבה, ובכן לא היה לי קשה לבחור.
ואיך כל זה קשור לספר שלנו?

את הספר הזה סיימתי בלילה. זתומרת, הוא לא באמת ארוך והוא ממש לא כבד, ולמעשה במחשבה ראשונה השארתי 100 עמודים שיהיו ללמחרת בבוקר. אך הג'ט לג שעוד השפיע עליי ניער אותי באמצע הלילה, ומצאתי בספר הזה מין נחמה של שיעמום, עד שגמרתי אותו וחזרתי לישון (בערך).

מקס ברבנדר הוא אדם מאוד אימפולסיבי ופזיז.
אחרי תקופה בצעירותו שעל פיו הוא היה עסוק בענייני עולם התחתון בוורשא, הוא הלך לארגנטינה, ושם, כמו שהוא מספר, יהדותו מבית הלכה ונהייתה במחשכים. מפה לשם הוא התאהב בזונה, עשה איתה ילד שנפטר בפתע פתאום, והכל מתחיל באשתו שירדה למרה שחורה ובאונות שלו, שלפי דעתו ודעת רופאים הייתה צריכה "התנעה".

אז בהחלטה של רגע לבקר את משפחתו, וגם, למצוא אישה- הוא נוסע לווארשה.
לא אכביד ואגלה את כל העלילה, אבל נקודת המוצא שלו היא כאמור למעלה, אימפולסיבית. מקס תמיד יגיד כן להרפתקאות, בנוסף לעובדה שהוא עשיר ועכשיו בעל כוח בעיר מולדתו, הוא כמי שמנסה לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
הבחירות שלו לא תמיד חכמות, ובד''כ לא מחושבנות, מה שיוצר עולם שלם של תזוזות וגחמות. פעם ככה, ובאותו הרגע ממש- משהו אחר.

לספר הזה יש גוון מאוד ספציפי. משהו בעולם התחתון שבו, מזכיר מאוד את היצורים של בוקובסקי הבוטה, אבל הכל גם כלכך יהודי, ממאכלים עד למנהגים ומחשבות.

אני גם חושב שהטון של הספר הזה, לא היה כלכך הולך היום. זה מתקשר עם החפירה שלי בהתחלה, שכתבתי שאני באמצע ספר אחר שלו ששם המתרגם כתב בסוגריים בנוסף לאיזשהו תרגום פתגם בהקשר שוביניסטי ואצטט: "אני מרשה לעצמי להתחצף ולומר שתכונה זו אפיינה גם את המחבר". ואכן, לא יודע מה היה הלך רוחו של המחבר ואת שלל דעותיו, אבל בספר הזה, ממבט עינו של הגיבור ולנוכח התקופה- הכל מאוד שוביניסטי ודורסני בפני נשים.

לי זה לא כלכך הפריע, כשאני מנסה להיצמד לחופש הכתיבה ולאומנתו של בשביס זינגר, ככה שהשתדלתי לההסתכל על הכל בזווית סיפור בדוי וזהו ששם, אין מה לומר, הוא תותח.

אני ממליץ, אבל הפעם אתן 4 כוכבים. משהו בסגנון השונה מבד''כ שלו קצת הקרין לי אווירה פחות נעימה, למרות שנהנתי ממש.

לקרוא מספריו של בשביס זינגר,
זה כמו לאכול גבינית שמרים חמה בבוקר ... טעים!!!
זה כמו לשוט על הגלגל הענק בלונה-פארק... נעים!!!
זה כמו לצפות בסרט טוב של בוקר יום שבת ... חמים!!!
זה כמו לשבת בשעת בין הערביים על חוף הים ... מקסים!!!
ולו לרגע, העולם נראה: ביתי, מלא תשוקה, חי, נושם, בועט, מלא רגשות וריחות ותנועה ללא סוף ובעיקר מלא בדמע והמון צחוק.

"חלאה" זהו סיפור על מקס ברבנדר, גבר יהודי רודף שמלות וסובל מאין-אונות זמנית, מן טיפוס מפוקפק שבילה את רוב ימיו בסמטאות העולם התחתון, שם גרף כספים לרוב ועתה הוא איש עמיד מאוד. הוא חי בארגנטינה עם אשתו רוחלה - יצאנית לשעבר ושב לביקור שורשים לארץ הולדתו פולין. זוהי פולין היהודית ובעיקר ורשה שוקקת החיים של ראשית המאה ה- 20 ובאופן בלתי צפוי לחלוטין חוזר לרחוב קרוכמלנה, רחוב נעוריו של בשביס.
נסיעתו באה לו בעיקר על מנת לשקם עצמו ממותו הפתאומי של ארתורו - בנו הנער. את שיקומו הוא מבקש להביא דרך מיטותיהן של נשים מכל הסוגים ודרך התנהגות פילנטרופית שתרגיע את נפשו.

מקס ברבנדר הוא כזה יהודי שורשי מחובר לחברה היהודית פולנית החמימה על כל גווניה. הוא נע בין עולם הנהנתנות הגויי קוסמופוליטי לבין ורשה חביבתו מלאת ההתרחשויות, התלחשויות, רכילות, אמונות טפלות, כשף ומסתורין גם כן, בה שורים בעיקר עוני, בערות ודלות מבחינתו.
תוך זמן קצר ביותר הוא מקיף עצמו ברשת של נשים מכל הסוגים (ממש בדומה לבשביס עצמו)וכך הוא הולך ומסתבך בשקריו, נוכלויותיו ובעיקר ברגשות האהבה אותם הוא מפזר בנדיבות רבה.

זינגר מבקש להעביר מסר מאוד ברור והוא: אדם תמיד הולך בעקבות גורלו ושום דבר או מעשה אינם יכולים לשנות זאת.

סיפור מקסים המסופר על ידי גאון המלל והמעשייה ומומלץ בחום כמובן!!

חלאה במחוזותי זה טוב, זה שם מבטיח לספר, יש ניחוחות ממחוזותיו של מארקס ובכלל בשביס שבה את ליבי.
הסיפור עוסק בגבר יהודי בשם מקס, בנו מת אשתו לא נותנת לו כלום והוא מחליט לחפש לו אהובה.(אהובה זו אשה שאתה רוצה וחושק בה בניגוד מוחלט לאשתך שלפי ההגיון של בשביס ממש לא רצויה והיא עונש מתבקש).
לשם כיבוש היעד מקס עוזב את דרום אמריקה ומגיע לוורשה לחפש לו פולניה( כלומר צרות צרורות)ומתחיל לו מסע של מיונים והתנסויות עם שלל פולניות אחת יותר משוגעת מהשניה, הוא מתחיל בבת הרב, עובר למאדם שמפרגנת לו משרתת בתלה ויש איזו מדיום בדרך בקיצר שישוושמחו.
רק שמקס משום מה לא מצליח להחליט ומציע לכולן נישואים ומתחרט ושוב מציע ובורח ולא מספיק שכולן פולניות צעירות ממנו בכמה עשרות שנים, הוא גם מצליח להדרדר מעולם של כבוד וקודש ללב המאפליה.
מסקנות ? כסף לא קונה אהבה, לא שומר לך על השפיות ולא עוזר לך אם ממש הרסת לעצמך את החיים.
מקס הוא טיפש ושובה לב, פאטתי ומסכן אבל חלאה הוא לא.
אף אחד פה בסיפור הוא לא חלאה באמת, בטח לא באמות המידה של החלאות של מארקס.
הסוף מאכזב ומעציב קצת אבל מתבקש לאור הזרעים שנטמנו כבר בתחילה.

חלאה אינו הטוב בספריו של בשביס זינגר, אינו הצלול במסריו והכיוונים בהם הספר הולך לא נהירים. ואחרי שדיברתי בגנותו של הספר, אומר רק שהספר מכשף לעתים, מתאר היטב ניחוחות וצבעים של עולם יהודי שהיה וכנראה איננו עוד.
מקס בָּרָבַּנְדֶר נמצא שנים רבות בארגנטינה. הוא נולד ברוז'קוב שבפולין, היום רוסיה של 1906. בארגנטינה הוא נשא את רוח'לה הזונה היהודיה, נולד להם בן, ארתורו, שמת ככה פתאום והוא בן 17. האם נסגרה בעולמה מלא היגון ואילו מקס בָּרָבַּנְדֶר נותר בחוץ, ללא נפש קרובה, אדם עשיר, אך דל בנפשות קרובות. מקס אינו אינטלקטואל גדול, אבל דבר או שניים הוא יודע על החיים והוא מחליט לנסוע לוורשה.
מה יש לו לחפש בוורשה? מקס מספר לעצמו שהוא נוסע להביא נשים צעירות ומושכות, אלה תהוונה את הבסיס לבית הזונות שיפתח בבואנוס איירס, מקום ששורץ יהודים המחפשים אשה.
מקס מסתובב בוורשה, הניחוחות היהודיים של מרק עוף, דג ממולא, בשרים וכוסמת מבושלת מכים בנחיריו. מראה הרובע היהודי קרוב ללבו ולמרות שרגשותיו קהו בעקבות מות בנו, משהו בלבו נפתח לנוכח העולם היהודי העובר מול עיניו. כאן בדיוק מתחילה ההסתבכות שלו.
בת הרב צירל'ה מוצאת חן בעיניו. היא יפה, היא מורדת בעולם הישן, אביה הרב נטול יכולת לתת נדוניה ראויה ובכלל לתת משהו. אט אט כובש מקס את לב הרב, אביה של צירל'ה, בלשון חלקלקות ובהבטחות שספק אם יעמוד בהן. במקביל, רייזל המבוגרת והמנוסה מתאימה בדיוק לניהול בית זונות בארגנטינה וגם אתה מנהל מקס תוכניות ותכנונים לרוב. אלה לא היחידות.
אמריקני מצוי, מגיע לגיל הרצוי, הולך לקולג' ומתרחק ממשפחתו בלי לחוש חצוי. יהודי הוא איש משפחה. בלעדיה הוא תלוש ונטול משענת. כאן מתחלה הבעיה. האם מקס יתחתן עם צירל'ה ויישאר קרוב למשפחתה, ישוב לארגנטינה עם רייזל ויקים עוד בית זונות, דבר שהוא צריך כמו קוץ בעין? מה הוא בכלל צריך?
הן מפולין ברח משום שהיה כלומניק, אבל דווקא חושיו העסקיים הפכוהו לעשיר בארגנטינה הרחוקה. אבל שם הוא היה אדם בודד, שנותק סופית מכל קשר עם מות בנו. בוורשה הידידותיות היהודית מכה בו מכל עבר ומבטיחה נחמה ואפילו נעימה. במה יבחר?

התקציר של הספר הבטיח אקשן. הבטיח וקיים אבל בשביס זינגר מצליח להעביר עוד מספרים דברים בספר הזה.
מקס ברבנדר הוא גבר יהודי כבן 47 שהוא איך נאמר, לא חלומה של כל אם יהודיה. ברבנדר הוא יהודי ארגנטינאי אמיד שחוזר לפולין מולדתו לביקור משפחתי. בצעירותו היה עבריין, מהמר, בריון שישב בכלא. לא בדיוק דמות היהודי המצוי בגולה.
עכשיו (כלומר ב-1906 בערך, כמה שנים לפני תחילת עלילת ספר אחר של בשביס זינגר - שושה, אם אני זוכר נכון) מקס בן ה-47 חווה את משבר גיל ה-40 בעקבות פטירתו של בנו ארתורו והתפרקותה הכללית של אשתו כתוצאה מכך. נוסף על כל אלו הוא סובל מאין אונות וחרדות.
בביקור המולדת הזה מקס חוזר אל נופי ילדותו במטרה שאינה ממש ברורה לו - הוא רוצה לבקר את שארי בשרו בכפר סמוך לוורשה אבל לא ממש עושה את זה. במקום זאת הוא נמשך לרחוב קרוכמלנה (שוב הרחוב הזה, שהופיע גם בספר שושה), אל הכיכר שבה יש יצאניות, סרסורים ובריונים. אל בתי המרזח והדירות האפלוליות.
בשביס זינגר לוקח אותנו לסיור ברחוובת המוכרים לקוראיו וליוצאי פולין - קרוכמלנה, נלבקי (עליו אמר משה שרת: איננו צריכים את אבק האדם מרחוב נלבקי" בהתייחסו לחלוקת סרטיפיקטים לעלייה במהלך מלחמת העולם השניה - הוא כמובן התנגד ), נובולפקי, מיודובה ודלוגה. כן, מסתבר שרוב הגיבורים בספריו של בשביס זינגר התגוררו באזור זה בזמן כזה או אחר. זה הגיוני, רובנו כותבים (אם בכלל) על מה שאנחנו מכירים.

הספר מתאפיין בשינוי עלילה מהירים ומסחררים, חלקם הגדול מתרחש בתוך ראשו של הגיבור שרודף נשים על ימין ושמאל על אף אין אונותו וההבדלים בין הנשים משקפים גם את המאבק לטוב ורע שמתחולל בקרבו.

מהספר עולה ניחוח כבד של הפרעה דו-קוטבית או מאניה דפרסיה בלשון עממית יותר וזו כנראה מחלתו של מקס. מהספר גם עולה אווירת יאוש ונכאים על אף שלמקס יש דרכון ארגנטינאי, ממון ורכוש וזה יותר ממה שיש לרוב תושבי פולין היהודים שסביבו. אולי כדי לשקף את מצבו של היהודי בגולה - בכל גולה שהיא. הספר אפל, גס (אם כי רוב הגסויות מרומזות) ומפולפל.

מי אני שאבקר את בשביס זינגר, אבל מפתיע אותי סיפור שמתאים לתקופה כל כך מיושנת עדיין מצליח לרתק.
איך איש פשוט מאבד לגמרי את ראשו בגלל הרצון להרגיש גבר.

סיפור חייו של אדם לא מוסרי שכל חייו ברח.
ברח מעצמו, ברח מאשתו ואפילו מהוריו, שלעולם לא ניסה ליצור עימם קשר לאחר שברח.
סיפור על "חלאות אדם" שמטרה אחת יש להם בעולם, לממש את חלומותיהם.

בשביס-זינגר כותב בחסד עליון, בשפה קולחת ומעניינת.
ספר שלא שיעמם אותי לרגע.
ממליץ מאוד, ספר מעניין עם תוכן לא פשוט, מעמיק ומתאגר.

מומלץ מאוד.

עוד יצירת מופת מבית היוצר של הגדול מכולם, יצחק בשביס זינגר, ובתרגום פשוט מעולה, מדויק, משובח לעילא ולעילא של המתרגמת המעולה עופרה עופר. כמו כל ספריו האחרים של יצחק - מומלץ מאוד לקרוא!