המינגווי אינו ממחזר את עצמו. כמה חום ואנושיות ניתן לצקת לתוך יצירה קטנה כל כך. הוא מתחיל בקטנה ופותח לנו את התיאבון עם היחסים הקיימים בין הנער לזקן. כשבין המשפטים הקצרים הללו אנו למדים מי דואג למי, וחמלה והחום האנושי עולים ומטפסים אצלנו מקצות האצבעות ברגליים , ומתפשטים עם זרימת הדם לאורך כל הגוף, עד הראש.
הזקן, שלמרות נתוני הפתיחה הירודים, המזל אינו עימו, הזיקנה , הנער המסייע עזב אותו לטובת סירת דיג אחרת, מחליט לצאת לים ולהשיב את המזל לחיקו שוב. הוא מנסה לדוג את הדג הגדול ביותר בחכתו.
היופי ביצירה, הינה שעם התקדמות העלילה אופי השאלות מתחלף. הוא לוקח את הקורא להרפתקה אשר את סופה, הקורא יכול לנחש, אבל עם ההתקדמות בעלילה , מבינים כי הדרך אל הסוף הלא ידוע עוד ארוכה.
נהניתי מאוד, מומלץ.
![הזקן והים [מהדורת 2001]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/1615.jpg)









![ענוג הוא הלילה [מחודש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/966157.jpg)

![אחרי עשרים שנה [מהדורת 2005 / ספריה לעם - קלאסיקה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/4803.jpg)





![ולא נותר אף אחד [מהדורת 2018]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/991642.jpg)