ביקורת ספרותית על קץ הילדות - ינשוף קלאסיק # מאת ארתור סי.קלארק
ספר מעולה

---

טלפתיה, טלקינזיס, רוחות רפאים... מה בין זה לבין מדע? כילד, האמנתי שתופעות אלה אכן קיימות, ורותקתי לתכנית הטלוויזיה של ארתור סי. קלארק (עם גולגולת הזכוכית המפחידה בפתיח) שעסקה בתופעות אלה. בדרך-כלל, בתום התכנית, הייתי מתאכזב מכך שקלארק שוב היטה את הכף לטובת הספקנות לגבי קיומה של התופעה לה הוקדשה התכנית. זהו קלארק – מעולם לא חורג מהגישה המדעית הספקנית.

אך האם זה אומר שתופעות כאלה לא יכולות להתרחש תחת תנאים מסויימים? מה היה אומר איש ימי-הביניים על טלפון סלולרי? או אפילו על מטוס? האין זה קסם? כמו שאמר קלארק: "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק – אי אפשר להבחין בינה לבין קסם." הרי ככל שבוחנים מהו החומר, ומה אנו יודעים עליו היום (ומה שאנו לא יודעים), נראה שאין גבול לתופעות האפשריות, גם מה שנראה היום על-טבעי ומיסטי.

קלארק יכול להרשות לעצמו לשלב תופעות מיסטיות (לכאורה) בתוך עלילה של מדע בידיוני, ועדיין להישאר נאמן להיגיון מדעי (ולהסעיר את הדימיון). זהו סיפור על אוטופיה, שהיא גם דיסטופיה. זהו תיאור ריאליסטי של עולם בו שולטים חוצנים, אך לא באופן האפוקליפטי שבו מתוארת מציאות זו בסרטים הוליוודיים רבים, אלא דווקא כעולם אידילי במידה רבה. חלק מהתחזיות הטכנולוגיות והחברתיות של קלארק לגבי המאה ה-21 מתגלות כחסרות מעוף, חלק מדויקות יותר וחלק מסקרנות, אולם זה לא מה שהופך ספר מדע בידיוני לטוב בעיני. מה שיפה בעיני בספר הוא יכולתו של קלארק, מדי פעם, להצליח לתת לקורא משהו מהתחושה של הפליאה והשינוי התודעתי שמביאים איתם השינויים הטכנולוגיים.

הביטוי "קץ הילדות" מתאר גם התבגרות, גם התפכחות וגם... קץ. זהו סיפור טראגי שיש בו גם סוג של תקווה, כזו שהעולם הממשי - של הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה - יכול להעניק, לא יותר אבל גם לא פחות (והרי אין גבול למה שיכול להתרחש בעולם הטבע, זה כבר הבנו, כן?). גם אדם וחווה, כשגורשו מגן העדן, חוו את כל השינויים הללו, וגירושם מגן-העדן סימל גם את הקץ אבל גם את יכולתם לשלוט בעולמם (ולבסוף גם להרוג את אלוהים, ע"י המדע). הקץ של אדם וחווה אינו קץ מלא, וכך גם בסוף הספר טמון זרע של התחדשות.

» ביקורות נוספות של Huck
» ביקורות נוספות על קץ הילדות - ינשוף קלאסיק #