קץ הילדות, סוף עידן התמימות, הגיע העת להתבגר ולהתפכח, להבין לאן מועדות פני האדם.

יום בהיר אחד צל נופל על כדור הארץ, חלליות עוגנות במרום הערים המרכזיות, ובהן יצורים תבוניים אותם מכנים האנשים - "השליטים". לאחר תקופה קצרה של חשדנות ותוקפנות אנושית טיפוסית, נכפה על האנושות לקבל את מרותם.
השליטים, המעדיפים את הכינוי משגיחים, מציגים עצמם כיצורים אלטרואיסטיים, אשר הגיעו לפלנטה כדי לשים קץ למלחמות ולכונן אוטופיה.

אבל מי הם בדיוק אותם שליטים? מהי מטרתם הסופית? האם האדם יידע להתאים את עצמו לאותה אוטופיה?

הספר מחולק לשלושה חלקים – הגעת השליטים וההתמודדות עמם, תור הזהב שכביכול הביאו וחשיפת הסיבה האמיתית לבואם.

אין עוררין כי רווחת האדם השתפרה פלאים מאז בוא השליטים - תמו המלחמות, החולי והרעב, ואושר ועושר בלתי נדלה נהיה מנת חלקו של כל בן תמותה. השליטים שואפים לאחד את העולם תחת שלטון שוחר שלום אחד, אך תנועת נגד קוראת תיגר על תפיסה זו בטענה שאחדות משמעה טשטוש הזהות של שלל האומות ההיסטוריות ואיתה גם איבוד חירות האדם. הם מתקשים לשים מבטחם בשליטים, בין היתר, כי אלו ממאנים לחשוף את זהותם – התקשורת איתם מתנהלת בשלט רחוק באמצעות נציג אנושי אחד (סטורמגרן, הדמות האהובה עליי בסיפור, יחד עם השליט קרלאן וסאליבן חוקר הים).
כיצד ניתן לקבל את מרותה של ישות המסרבת לחשוף את פניה? האם זהו אתגר גדול מדי עבור הסקרנות האנושית הילדותית קמעה?

קלארק הוא לא רק איש יצירה מרהיב, אלא גם פילוסוף, עתידן ופסיכולוג שמבין לנפש האדם. העתיד שהוא חוזה לנו הוא מקורי, פקחי ואמין באופן בל יתואר, ויכול היה להיכתב גם היום ולא לפני שבעים וחמש שנה. דמיונו הפורה ניכר בטכנולוגיות ובאומנות העתידית, כמו בתיאור העולמות שבדה ובתיאוריות של המשנה לסטורמגרן אודות השליטים. קלארק היטיב לכתוב עלילה סוחפת ומרתקת, כזו שאין בה רגע דל.

תמהתי האם השליטים הקדימו את אלוהים בבואם לכדור הארץ כדי לרתום את האדם לצדם ולהצמית את האמונה. ציפיתי שלאור מעשיהם הנשגבים, תקום סביבם תנועה דתית מסוימת או כת. בשום נסיבות לא תתנוון בעיניי האמנות.

מסתורין רב מלווה את הסיפור באשר לכל הנפשות הפועלות ומניען. שני החלקים הראשונים הכינו את הקרקע לחלק השלישי, בו נחשפת מטרת-העל שבמרכזה האנושות, מבלי שיהיה בהם אפילו רמז דק. הרגשתי שקלארק יכול היה לבחור כל אחת מני מטרות-העל שוודאי בדה לעצמו, הערכתי את בחירתו, אם כי אני לא משוכנע שהיא הנכונה.

שליטים או משגיחים? זוהי אחת התהיות המלווה את היצירה. כך או כך, גם גורלם מכמיר לב.

האם החברה האנושית זקוקה יותר לוודאות קיומית או חירות?
מהן תחלואותיה של אוטופיה והאם היא בת מימוש?
מה צופן העתיד לאנושות?

קלאסיקת מד"ב מפוארת,
מומלץ בחום.

על כריכת הספר, ציור של אדם וחווה מגורשים מגן עדן
"קץ הילדות"

גזע של יצורים תבוניים ("השליטים") - שעד שלב מסוים אינם מגלים את זהותם - משתלט על כדור הארץ בנקודה, כנראה, הנמוכה ביותר של המין האנושי שהולך לקראת השמדה עצמית [שכן השליטים יכולים לראות כל נקודה בזמן בין שהיא עבר הווה או עתיד],
המין האנושי נצפה בשקיפות מליאה על ידי השליטים, והשליטה היא פסיכולוגית, לא ננקטת שום אלימות כדי להשיג צייתנות.
למשל, על מנת להפסיק את המינהג האלים של מלחמת שוורים, גרמו השליטים לכל קהל הצופים לחוש את הכאב של השור בכל פעם שננעץ חץ בבשרו, ובו ביום הופסקו מלחמות השוורים.
לפי השליטים מלחמת העולם השנייה לא הייתה מתרחשת תחת שלטונם ועל מנת לעצור את היטלר היו גורמים לו לזמזום בלתי פוסק בתוך אוזנו שהיה מעביר אותו על דעתו תוך מספר ימים...לכל דבר יש פתרון פשוט לפי השליטים ובלתי אלים, שהרי האלימות לא הוכיחה את עצמה ורק החמירה את מצבם של בני האדם.

השליטים מגיעים על מנת לגאול את המין האנושי מעצמו
אך אותה גאולה כרוכה בסלקציה איומה אותה בני האדם לא יכולים לצפות או לשנות את מהלכה.

ספר לא פחות ממצמרר, אולי אפילו סוג של נבואה.
4.5 כוכבים

יש ספרים שאין צורך לכתוב עליהם יותר מדי, גם כדי להשאיר לקורא לראשונה את הריגוש והגילוי, וגם כי הגדולה שלהם ממש לא צריכה אותי כמטיף שלה. זה אחד מהם.

הספר הראשון שקראתי אחרי שבת השחורה, וגמעתי אותו במהירות שיא (סיימתי לקרוא אותו יותר משבוע לפני מועד הכתיבה הזו). היה בו משהו קצת מנחם באופן מוזר.. בהצגת האפסות והקטנות שלנו, לצד כל מה שעושה אותנו מיוחדים. הסקרנות הזו, החתירה לפרוץ עוד ועוד תקרות רק כדי לדעת מה יש שם למעלה. זה בבת אחת גם שיר הלל ליופי שבאנושות וגם הצגה שלה בפרופורציות.

העלילה מרתקת ומותחת ללא הרף, הקונספטים גאוניים, הדיונים הפנימיים שהספר הזה מכריח את הקורא לעשות והמסקנות השונות שכל אחד יגיע אליהן הן ה-מאפיין של ספרות מופת בעיניי, אין שומנים בכתיבה, ויש ליצירה הזו אווירה כובשת.

מה שכן, אחרי שסיימתי את הקריאה נתקלתי במאמר ברשת שמבקר את התרגום הזה של הוצאת ינשוף, וראיתי איך המתרגם באמת חטא לא מעט לאנגלית. היו קטעים בעת הקריאה שבהחלט הרגישו חורקים וסובלים מתרגמת. לכן, מפציר בכם לקרוא את הספר הזה באנגלית אם יש לכם שליטה בשפה, או בשפה זרה אחרת. יש גם תרגום ישן יותר לעברית, אין לי מושג איך הוא לעומת התרגום הזה.
אני בוודאות אחזור לספר הזה בשנים הקרובות ובוודאות למקור האנגלי. זה נראה לי מהספרים האלו שכל קריאה שלו בתקופת חיים אחרת תוביל לחוויה שונה דרסטית.

10 \ 10 אני צריך עוד ספרים של קלארק בחיי.

מי מאיתנו לא מוצא את עצמו מפנטז לפעמים שתנחת עליו מתנה משמיים. שיום אחד נשמע נקישה בדלת והאדם שמאחוריה יאמר "היום זה יום המזל שלך, באתי לפתור את כל הבעיות שלך".
אבל אם תחשבו על זה לרגע, האם באמת הייתם מוכנים לוותר בכזו מהירות על כל הבעיות שלכם?

מה קורה לאדם כאשר כל חלומותיו התגשמו?
מה יקרה למין האנושי כאשר כל צרותיו ייפתרו?
האם באמת יכולה להתקיים אוטופיה?
ואיזה מחיר היא תגבה מהרוח האנושית?

שאלות אלה עברו לי בראש כאשר קראתי את הספר. אני יודעת שזה נשמע כמו נושא כבד ואני האחרונה לעסוק בפילוסופיה.
אך הכישרון של קלארק הוא לקחת נושאים גדולים ומפחידים כמו אלו ולכתוב עליהם באופן מותח ומעורר השראה. הסיפור נוגע בדמויות שקל מאוד להזדהות איתן, גם אם הסיטואציה בה הן נמצאות מרוחקת מאיתנו שנות אור.

שאלה נוספת אשר מעסיקה רבים הינה השאלה האם אנו לבדנו ביקום. לגבי הסופר התשובה הינה חד משמעית - לא.
הספר נפתח בנקודה בה המין האנושי חי את החיים כרגיל ויום בהיר אחד מופיעות חלליות מעל כדה"א. היצורים נקראים "המשגיחים" וכל רצונם הינו לשפר את חיינו. מוטל איסור מוחלט על כל סוג של מלחמה ואלימות והם אינם מוכנים לתת הסברים מאין הגיעו ומדוע הם כאן. כצפוי בני האדם מתרגלים לנוכחות צל החלליות המאיים והחיים ממשיכים כרגיל.
כעבור מאה שנה היצורים חושפים את התשובות, אך פתירת התעלומה הינה רק ההתחלה. מה יקרה כעת למין האנושי, כאשר ניתנת לו מתנת הידע? האם נמשיך לשאוף לכוכבים? או נתייאש לנוכח טכנולוגיות עצומות אלו?

בשלב זה אנו נחשפים למשפחה של דמויות שונות, ובאמצעות החוויות שלהן אנו מקבלים תשובות אפשריות.
לדעתי הספר מעורר תחושה שיש בעולם עוד הרבה תעלומות שאנו צריכים לגלות ולהבין שאנחנו רק חלק קטן מאוד מהיקום הסובב אותנו, אך יחד עם זאת גם האדם הקטן יכול לעשות שינוי גדול.

טלפתיה, טלקינזיס, רוחות רפאים... מה בין זה לבין מדע? כילד, האמנתי שתופעות אלה אכן קיימות, ורותקתי לתכנית הטלוויזיה של ארתור סי. קלארק (עם גולגולת הזכוכית המפחידה בפתיח) שעסקה בתופעות אלה. בדרך-כלל, בתום התכנית, הייתי מתאכזב מכך שקלארק שוב היטה את הכף לטובת הספקנות לגבי קיומה של התופעה לה הוקדשה התכנית. זהו קלארק – מעולם לא חורג מהגישה המדעית הספקנית.

אך האם זה אומר שתופעות כאלה לא יכולות להתרחש תחת תנאים מסויימים? מה היה אומר איש ימי-הביניים על טלפון סלולרי? או אפילו על מטוס? האין זה קסם? כמו שאמר קלארק: "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק – אי אפשר להבחין בינה לבין קסם." הרי ככל שבוחנים מהו החומר, ומה אנו יודעים עליו היום (ומה שאנו לא יודעים), נראה שאין גבול לתופעות האפשריות, גם מה שנראה היום על-טבעי ומיסטי.

קלארק יכול להרשות לעצמו לשלב תופעות מיסטיות (לכאורה) בתוך עלילה של מדע בידיוני, ועדיין להישאר נאמן להיגיון מדעי (ולהסעיר את הדימיון). זהו סיפור על אוטופיה, שהיא גם דיסטופיה. זהו תיאור ריאליסטי של עולם בו שולטים חוצנים, אך לא באופן האפוקליפטי שבו מתוארת מציאות זו בסרטים הוליוודיים רבים, אלא דווקא כעולם אידילי במידה רבה. חלק מהתחזיות הטכנולוגיות והחברתיות של קלארק לגבי המאה ה-21 מתגלות כחסרות מעוף, חלק מדויקות יותר וחלק מסקרנות, אולם זה לא מה שהופך ספר מדע בידיוני לטוב בעיני. מה שיפה בעיני בספר הוא יכולתו של קלארק, מדי פעם, להצליח לתת לקורא משהו מהתחושה של הפליאה והשינוי התודעתי שמביאים איתם השינויים הטכנולוגיים.

הביטוי "קץ הילדות" מתאר גם התבגרות, גם התפכחות וגם... קץ. זהו סיפור טראגי שיש בו גם סוג של תקווה, כזו שהעולם הממשי - של הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה - יכול להעניק, לא יותר אבל גם לא פחות (והרי אין גבול למה שיכול להתרחש בעולם הטבע, זה כבר הבנו, כן?). גם אדם וחווה, כשגורשו מגן העדן, חוו את כל השינויים הללו, וגירושם מגן-העדן סימל גם את הקץ אבל גם את יכולתם לשלוט בעולמם (ולבסוף גם להרוג את אלוהים, ע"י המדע). הקץ של אדם וחווה אינו קץ מלא, וכך גם בסוף הספר טמון זרע של התחדשות.

איך מתחילים לספר או לבקר את (ה)אחד הספרים שהשפיעו עלי מילדות ועד בגרות?!

אני מתקשה לסדר את המילים ואת שטף המחשבות לתהליך מובנה ומסודר.

נתחיל מהסוף – כן, לכו לקרוא, בכל גיל, גם אם אתם חובבי מדע בדיוני וגם אם לאו, נסו לחזור על הספר כל עשור ותגלו רבדים שונים שלא ראיתם קודם.

הסופר ארתור סי קלארק באחת מהיצירות הטובות ביותר בתחום המדע בדיוני, הספר קצר אגב באופן מפתיע (ולספר סיפור כל כך מורכב בקצרה היא אמנות בפני עצמה).

הספר מתאר את המפגש הראשון של המין האנושי עם תרבות חייזרית. כמו שנאמר על ידי סופר נערץ אחר "איני יודע אם אנו לבד ביקום, אולם אני יודע שאם התשובה תהיה כן או לא, חיינו לא ישובו לקדמותם".

הספר מתאר תרבות עליונה (אשר אינה נחשפת בתחילת הספר) אשר נוחתת על הכדור הכחול ירוק שלנו, מכאן מתחילות שלל שאלות (אתנו או נגדנו? להילחם או מבשרי שלום?!). כדור הארץ מגיע במהרה למצב של שלום עולמי ואוטופיה, זה טוב?! לא בהכרח.

האם האדם הוא אדון לגורלו? האם ההתעלות, הרצון להשיג יותר , הדבר שהופך אותנו לכל כך אנושיים היא תכונה חשובה או הבסיס שממנו התפתחות נוספת יכולה להביא לכליה?

האם המפגש עם תרבות מתקדמת מאתנו פי כמה וכמה תמיד תביא למצב שהתרבות הנחותה יותר תוכפף ותנוהל על ידי מה שהתרבות העליונה חושבת שטוב יותר עבור אותו מין?! (ומי אמר שסוגיה זו רלוונטית רק למדע בדיוני?).

יותר מהכול (לדעתי הצנועה) הספר עוסק ב"גבולות" , גבולות המין האנושי, הרצון להיות בשליטה, וההבנה מה אנו מסוגלים ומה אין אנו מסוגלים. האם אנו מסוגלים לתפוש תבונות, יכולות, מרחקים וזמנים אשר יוצאים מגבולות המוח האנושי כפי שהוא מוכר לנו כיום?! האם:" האדם אינו נועד להגיע לכוכבים"?! ומה קורה כאשר הוא חוזה בדברים שאין הוא אמור לגעת בהם או להבין בהם.

קץ הילדות אינו סיפור שמח , קץ הילדות הוא סיפור עצוב כמרומז משמו, והבגרות?! בבגרות תמיד אנו אומרים "הלוואי והייתי ילד ולא הייתי נחשף לתמונה האמתית והעגומה של העולם". באופן אישי לא פעם כשאני חושב על הספר ועל עצמי אני שואל, האם הבגרות הזו מבורכת? רוע הכרחי? ההבנה שלי כמבוגר מול התמימות הילדותית מעצבת אותי כאיש קשה יותר? פחות תמים, והאם הרוע הזה הכרחי והוא מה שופך אותנו מילד "תמים" לבוגר?
(במקרה של הספר ,המין האנושי התמים הופך למין אחר לגמרי לאחר תהליך "ההתבגרות" , האם שווה הTrade off , האם בכלל יש בררה?).

בספר מושגת תפיסת "מוח העל" , הישות האלוהית אשר אינה נחשפת ישירות אל "המין הנחות" עצמו אלה רק דרך מתווכים, תפיסת "מוח העל" היא המענה של קלארק לדת, העולם הבא, נשמות והיכולת לקשר אותה למדע בעל יכולות אין סופיות (לאדם המתבונן).

לא מוסבר לעומר כיצד "מוח העל" עובד או פועל, המוח הוא המפתח לאחד הסוגיות המורכבות ביותר שקלארק דן עליהם בספרים נוספים "כיצד המין האנושי יכול לצאת ממערכת השמש", ויכולת ההתפקחות שלו (אופס שגיאת כתיב פרוידיאנית, כוונתי הייתה לכתוב "יכולת ההתפתחות שלו"),כמין מתקדם יותר? מין שונה לגמרי?

וכן, השטן הוא שליח הרוע, או זה שנועד להעביר אותנו שלב בהתפתחות?

המון שאלות , מעט תשובות - לכו לקרוא - מזון לנשמה

קראתי את הספר בימי נעורי, ומכיוון שלא זכרתי כמעט כלום קראתי אותו שוב.
טעות גדולה.
היה עדיף לזכור את קלארק כסופר טוב. ככה הוא נראה לי בגיל 15. מי יחזיר לי עכשו את הזכרונות היפים מהימים ההם ?
לא ברור לי מי החליט שארתור סי. קלארק הוא מהגדולים שבסופרי המדע הבדיוני, אבל ברור לי לגמרי שהספר הזה לא תומך בהשערה הזו.
יש בספר כמה פעלולים טכניים שמן הסתם יקרצו למי שירצה לעשות סרט לפי הספר הזה (אודיסאה בחלל נעשה לפי ספר של קלארק), אבל העלילה, פשוט, לא מעניינת.
חוץ מפעלולים כאלו אין בספר כלום, וגם הרעיון שמסתתר מאחורי הספר נשמע אידיוטי. לצערי תצטרכו לקרוא את הספר עד הסוף כדי לדעת מה הרעיון הזה (שהספר איננו מוביל אליו בכלל), ועל זה אני לא ממליץ.
בקיצור, אם עברתם את גיל 20 - אין מה לקרוא את הספר הזה. כל חבר שלכם מהתיכון יכול לכתוב לא פחות טוב מזה.
אני חושב ששללתי כל מה שאפשר בלי לספר את עלילת הספר, אז עכשו משהו טוב. הפנינה הבאה לקוחה מתוך הספר. גם היא, כמו כל דבר בספר הזה לא קשורה לשום דבר:
"האם אתם מבינים שכל יום נשפכות כחמש מאות שעות של רדיו וטלוויזיה דרך הערוצים השונים? אם לא הייתם ישנים או עושים דבר פרט לכך, הייתם יכולים לעקוב אחר החלק העשרים של הבידור שניתן להשיג בהינף מתג! אין פלא שאנשים הופכים לספוגים פסיביים - סופגים אך לא יוצרים. הידעתם שזמן הצפייה הממוצע לאדם כיום הוא שלוש שעות ביום? בקרוב, אנשים כבר לא יחיו את חייהם. זאת תהיה עבודה במשרה מלאה לעמוד בקצב של הסדרות המשפחתיות השונות בטלוויזיה!"
אם זה באמת נכתב בשנת 1953 זאת היתה תחזית מוצלחת. צריך לזכור שקלארק עשה כמה שינויים בספר בשנים יותר מאוחרות, אז אני לא בטוח.

הספר בהחלט מעניין.מעורר מחשבות . החלק הראשון יותר דיבר אלי. הסוף - נראה לי כבר מופרך וקשה לעכול. זו כנראה היתה כוונת המחבר, אבל אני לא התרשמתי במיוחד ופחות נהניתי.

פשוט ספר מעולה, ולא רק לחובבי מדע בידיוני. במקום לקרוא את הביקורת לרוץ ולקרוא את הספר.