ביקורת ספרותית על אגדה אורבנית - תכנון העיר תל אביב בימי המנדט הבריטי מאת נחום כהן
ספר בסדר

---

נתחיל עם אנקדוטה או שתיים. הרבה כבר נאמר ונכתב על תל-אביב, על העיר הלבנה שכבר קיבלה לפני כמה שנים הכרה מאונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשל אדריכלות הבאוהאוס הנפוצה בה (למרבה האירוניה רבים מהמבקרים בעיר, בעיקר הישראלים, לא מבינים מה ההתרגשות מהסגנון הזה ויותר מתרגשים מהבניינים בעלי הסגנון האקלקטי, שמזכיר יותר את הבניה באירופה אבל נחשב בעיני אדריכלים רבים כקיטשי). אבל לא הרבה יודעים שיש עוד נקודה ייחודית לעיר הזו - התכנון שלה. רבים מכם אולי ירימו גבה (או שתיים), כי אוהבים כאן להתלונן על רמת התכנון העירוני (ויש על מה, אבל לא תמיד על מה שחושבים), אבל התכנון העירוני של תל-אביב ההיסטורית הוא ייחודי בקנה מידה עולמי, וזוכה דווקא להערכה רבה.

אז הספר הזה עוסק בתכנית העירונית הראשונה שהוכנה לתל-אביב, ב-1925, ע"י סיר פטריק גדס, שכלל לא היה אדריכל או מתכנן ערים בהכשרתו (אנקדוטה ראשונה). למרות זאת, התכנית הזו נחשבת לתכנית העירונית המוצלחת ביותר שהוכנה במאה ה-20 (אנקדוטה שניה, ובעצם לא רק אנקדוטה). התכנית הזו מקיפה את השטח התחום בין הירקון בצפון, רחוב אבן-גבירול במזרח, וגבול לא מאד ברור בדרום (מצפון לדרך יפו, אזור נווה צדק ורחוב הרצל). באופן לא מפתיע זה האזור המבוקש ביותר בתל-אביב היום (אנקדוטה שלישית - התמזל מזלי ואני גר ממש בלב האזור הזה היום). הסיבה לכך לטענת המחבר היא במידה רבה אותה תכנית, ובכך עוסק הספר הזה.

אז מסתבר שמקצוע התכנון העירוני, שהתפתח בעיקר במאה ה-20 כתחום נפרד, נכשל בתכנון ערים חדשות כמעט בכל מקום בעולם, ויצר למעשה פרברים מנומנמים ולא ערים דינמיות. הרצון לנטרל את ההשפעות המזיקות של העיר, כמו זיהום וצפיפות לא נעימה, הביא ברוב הפעמים להרג התכונות החיוביות של ערים, שקשורות בעיקר לדינמיות הרבה שלה ולמפגשים שהיא מאפשרת בין תושביה (דוגמה מישראל - מודיעין, או כמעט כל ישוב עירוני שהוקם כאן אחרי קום המדינה). בכך מתייחדת תכנית גדס, שהצליחה ליצור עיר חדשה שהיא גם נעימה למגורים וגם רחוקה מלהרגיש כפרבר מנומנם (הכוונה היא לאותו אזור של התכנית ולא לכל תל-אביב).

המחבר מנתח בפירוט את מרכיבי התכנית תוך השוואתה לתכניות אחרות, בעבר ובהווה, אשר הפכו אותה לכה מוצלחת לדעתו ולדעת רבים אחרים. מרכיב עיקרי שתרם להצלחת התכנית הוא מתאר הרחובות (הגריד), שחלק חשוב ממנו הוא אותו בלוק תל-אביבי, התחום בין צירי התחבורה הראשיים אך מספק אינטימיות ופרטיות לגרים בתחומו (כולל גינה ציבורית קטנה ושימושית מאד). כמי שגר באזור זה היום אין לי אלא להסכים מאד עם הדברים. הוא אף מנסה להסביר מדוע לא שוכפל הישג זה לחלקים אחרים של תל-אביב (ובכלל), ומציע הצעות פרקטיות להרחבת השפעת התכנית לחלקים אחרים של העיר, אשר סובלים מבעיות תכנוניות כאלה או אחרות.

הצד השלילי של הספר הזה הוא בעיקר הצד הטכני - העריכה, או יש אולי לומר היעדר עריכה מקצועית, וגם לא הגהה…. הספר ארוך לדעתי באופן שאינו מוצדק, מכיוון שיש חזרתיות רבה בתכנים. אני תוהה אם המחבר לא עשה כאן שימוש במצגות שונות שקטעים שלמים מתוכן הוא העתיק לתוך הספר. החלוקה של הספר - הכותרות והפרקים - לא תמיד ברורה (בניגוד לתכנית גדס, כפי שהוא מתאר אותה). יש המון שגיאות הגהה (שגיאות דפוס, שורות שיורדות למטה ועוד), האיכות הגרפית של התמונות מאד נמוכה (ממש חבל) וגם ההפניות אליהן לא ברורות פעמים רבות. הספר לא יצא ע"י מוציא לאור מוכר ומקצועי במיוחד, וזה ניכר בכל הספר. אני חושב שהספר היה יכול להיות הרבה יותר אטרקטיבי ומעניין לכלל הציבור אם היה ערוך טוב ובאופן בהיר יותר, ועקב כך גם קצר ותמציתי יותר. הוא מומלץ למי שההיסטוריה והתכנון של תל-אביב מעניינים אותו (כמוני, שאני גם עורך סיורים בעיר בדיוק בנושאים אלו, אם זה מעניין מישהו :-)).

» ביקורות נוספות של Huck
» ביקורות נוספות על אגדה אורבנית - תכנון העיר תל אביב בימי המנדט הבריטי