ביקורת ספרותית על על הדברים החשובים באמת מאת חיים שפירא

---

בואו נדבר על מתמטיקאים. מתמטיקאים הם לא אלו שיודעים את מאה הספרות הראשונות של פאי. הם לא חייבים לדעת לחשב עשרות תרגילים תוך מספר שניות. הם לא צריכים להתמחות בחישוב שטחים והיקפים של צורות מרובות צלעות. כלומר יכול להיות שכן, אבל זה לא מה שהופך אותם למתמטיקאים.
מתמטיקאים הם אלו שאוהבים מתמטיקה, ממש אוהבים אותה. הם רואים את היופי שבה והם לא מתביישים בהנאתם ממנה.
הם אוהבים את המספרים בין שהם מדומים, מרוכבים, ראשוניים, שליליים, שברים או טבעיים. הם אוהבים את החשבון הפשוט, הדיפרנציאלי, האינטגרלי, האינפיניטיסטימלי והמודולרי. הם אוהבים את הפונקציות הלינאריות, המרובעות, הפולינומיות והאקספוננציאליות. הם מסוגלים בלי בעיות להשתמש במילה "יפהיפה" כדי לתאר הוכחה מתמטית, ואם תעצרו אותם באמצע הרחוב ותשאלו אותם על שימושים של אותיות יווניות, הם יישמחו להעביר לכם הרצאה מפורטת על כל אחת מעשרים ומשהו האותיות הללו (מבוסס על סיפור אמיתי). בפקק תנועה הם עשויים להנות מבדיקה האם המספר בלוחית הרישוי של המכונית לפניהם מתחלק ב-11 (שוב, סיפור אמיתי).
אמא שלי מתמטיקאית, וכבת שלה לא הייתה לי אפשרות שלא לשמוע על חיים שפירא.
חיים שפירא הוא מתמטיקאי לכל דבר ועניין. לא נראה שיש לו ענף מועדף במתמטיקה: הספרים שלו נוגעים בקומבינטוריקה, תורת המשחקים, האינסוף ועוד ענפים רבים שלאו דווקא קשורים אחד לשני. וכשקוראים אחד מהם, מרגישים בהנאה הצרופה העולה מכל מילה ומילה בספר. הוא מת על מה שהוא כותב, בשבילו זה נפלא, רק תנו לו לדבר על מתמטיקה כל היום והוא יהיה מבסוט. זאת תכונה יפה ונדירה, והיא זאת שגורמת לרבים מהספרים שלו להיות חביבים כל כך.
אבל.
ההנאה היא לא מהכתיבה עצמה, אלא מהכתוב. ובעיקרון אין אם זה שום בעיה, אלא שבמקרה הזה נוצר ספר מפוזר ומבולגן. כי המתמטיקה היא לא כוס התה היחידה של חיים שפירא: הוא נהנה עד מאוד גם מעולם הפילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות, קולנוע, מדעי החברה ואופנה דווקא לא. יוצאים מכך ספרים כל כך לא מסודרים שבכל אחד ואחד מהם מופיעה הערה המודיעה שאין חשיבות לסדר קריאת הפרקים! מילא, ככה זה בספרי תיאוריה. דווקא הגיוני. אבל מה זה אומר שבספר יש שלושה פרקים שלחלוטין לא קשורים אחד לשני? יושב לו חיים שפירא, חיוך גדול על פניו ומקליד במרץ. כותב מה שבא לו ונהנה עד מאוד. מגיע הרגע הגדול, וכשהוא מביא את הספר הגמור למו"ל, נוצרת בעיה: אין שום כותרת כללית שתתקשר אל שלושת הפרקים הכתובים יפה כל כך. אז מה לעשות? שואל המו"ל. נקרא לזה "על הדברים החשובים באמת", מבריק מישהו, אולי כבוד הסופר בעצמו. כותרת כללית עד כמה שכותרת יכולה להיות כללית, ורלוונטית לגבי כל הכתוב. רלוונטית לגבי כל מה שעשוי להיות כתוב אי פעם. הזמנה מעורפלת וכוללת לשאריות של מסיבת התה שערך הדוקטור.
תהנה, חיים שפירא. תכתוב ותעשה חיים (חחחח הבנתם?!). צר לי, אבל לפעמים הנאתך עלולה לבוא על חשבון הנאת הקוראים.

» ביקורות נוספות של מרים
» ביקורות נוספות על על הדברים החשובים באמת