ביקורת ספרותית על זיכרונותיה של נערה מחונכת מאת סימון דה-בובואר
ספר מעולה

---

סימון הבוגרת לוקחת אותנו לטיול בילדותה ונעוריה.

למרות שיש לה דברים נוקבים ודרך נוקבת לדבר על מעמד האישה ואופן השעתוק של "תפקיד האישה" בחברה בת זמנה - היא נוהגת עדינות בילדותה ומציירת את בית משפחתה בצבעים רכים, חמים ואוהבים.

יחד עם זאת אנחנו חווים איתה את ההתבגרות האיטית, ההתפכחות מ"מושלמות" המסגרת המשפחתית ומרד הנעורים עצמו. כמו מגלים לאט לאט כיצד בתהליך עדין של חיפוש אחר האמת גיבשה סימון את עמדתה בעולם והפכה לדמות מרכזית במערך לשחרור האישה.

ההתנתקות האיטית הזו מהעולם שהכירה אל דרכה האינדיווידואלית שעליה לסלול בעצמה, מתוארת במלוא סערת הרגשות שלוותה אותה, בחוויה האישית.

מרתק לראות את המעבר בין העולם ה"מודרנסטי", בעל הקווים הברורים והנוקשים, אל ה"פוסט-מודרניות" שאותה בישרה. לבטי המחשבה של בני ובנות דורה (ומעמדה) נחשפים ונותנים לנו פרספקטיבה אישית למהפיכה היסטורית של המחשבה.

» ביקורות נוספות של ניצן צבי כהן
» ביקורות נוספות על זיכרונותיה של נערה מחונכת