ביקורת ספרותית על זיכרונותיה של נערה מחונכת מאת סימון דה-בובואר
ספר מעולה

---

זיכרונותיה של נערה מחונכת הוא לכאורה אוטוביוגרפיה. אני אומרת 'לכאורה' באופן לא כל כך מכובד כלפי רשימת הז'אנרים שקיימת בחוג לספרות, כי שם הוא בטח מוגדר כך, בלי סימני שאלה, לכאורות או נדמה לי.
אבל מכיוון שכבר עברו עלי כמה שנים ראויות וטובות מחוץ לכתלי החוג לספרות, ארשה לעצמי גם לנמק. דה-בובואר לוקחת אותנו יד ביד, או יותר נכון - הרבה יותר עמוק ממגע לחיצת היד, אל תוך נבכיה של תקופה, של תהליך אישי, של צמיחה, של מפגש, של יומן קריאה שהופך לדרך חיים, לבחירות ביומיום ולהשפעה על חיינו עד היום. שכן, מה שלא יהיה, גם אם את או אתה חיים במבנה המשפחה הכי מסורתית של ימי הביניים המאוחרות, עצם השאיבה של תנועת הפמינזם והחשיבה על שוויון בין המינים עד לפרטי המעשה - כבר נעשתה. כבר מפכה ומשפיעה על היותנו. מדהים לקרוא ספר כזה היום, דברים שהם כל כך ברורים מאליהם כיום (למשל שבחורה בת עשרים תצא עם אמא שלה או אחותה למפגשי ספרות רק כדי שתחשב מהוגנת. זה מחמיא מידי למרצים בחוג לספרות, לא?)
אז עוד בשלב טרום-חיתוליהם..

בקיצור, ממליצה. ללא קשר לדת מין וגזע.

וגם אירוני, מפגיש עם נפש מרתקת ועם תקופה עוצמתית.

גם אני רוצה נדודים בין בתי הקפה של פריז בשנות השלושים. לא מגיע לי??

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על זיכרונותיה של נערה מחונכת