ביקורת ספרותית על תעלומת המשרתת הנעדרת מאת טרקווין הול
ספר בסדר

---

מעולם לא הייתי בהודו.
בניגוד לרוב בני גילי, אחרי הצבא נסעתי דווקא למדינות העולם הראשון. ההחלטה הזו נבעה מכמה סיבות, וביניהן העובדה שהודו היא לא בדיוק מקום בטוח לנשים (אני מניחה שאני לא צריכה להזכיר את כל מקרי האונס הקבוצתי והתקיפות כלפי נשים מערביות והודיות כאחד בשנים האחרונות).
"תעלומת המשרתת הנעדרת" הוא ספר נחמד מאוד. ספר בלשי חביב, קליל, בהחלט מושך (לקח לי שלושה ימים לסיימו). הוא מספר על ויש פורי, החוקר הפרטי ביותר בהודו, שנדרש לפתור כמה תעלומות בבת אחת, ביניהן היעלמותה של משרתת מבית אמיד, שמביאה להאשמתו של בעל הבית ברצח.
אז למה ההקדמה שלי על מעמד הנשים בהודו? כי היו כמה חלקים בספר שגרמו לי לעקם את האף. אני רוצה להאמין שהקטעים האלו נכתבו כדי לשקף את המציאות בהודו, ולא את דעתו של הכותב (ולא שהמציאות המשתקפת מניחה את דעתי). הראשון היה הציטוט הזה: "'אלוהים אדירים, בת שלושים וארבע' מלמל לעצמו וטלטל את ראשו מצד לצד במורת רוח. 'הרבה מעבר לתאריך התפוגה.. למען האמת ממש סחורה פגומה'". השני היה קטע בו אבא מסכים למכור את בתו לעבודה כמשרתת בדלהי תמורת סכום כסף גדול, על אף התנגדותה עקב טראומות שחוותה בעיר.

אני מאמינה שלו היה מדובר בספר רציני על הודו ועל המציאות בה, כמו ספריו של חאלד חוסייני על אפגניסטן, או אפילו כמו "נער החידות ממומביי" היכולת שלי לקבל את הקטעים האלה הייתה גדולה יותר. אבל כשהם משולבים בספר שאמור להיות קליל וכיפי, אני לא מסוגלת להתעלם מהם.

» ביקורות נוספות של אספנית כפייתית
» ביקורות נוספות על תעלומת המשרתת הנעדרת