אינני יודע אם נוצר מין גל כזה בשנים האחרונות של ספרות ישראלית בדיונית המשתדלת לשמר איזה רקע היסטורי אותנטי לעלילה (מחשבה חומרית לעתיד בנוגע לסיכויי התרגום לשפות שימושיות בעולם ? מממ ?!)- או שסתם יצא לי בפוקס לקרוא כמה וכמה כאלה, אבל יש מצב שכבר מנתחים את הסוגיה מזה זמן בחוגי הספרות הפופולריים באקדמיה, על שלל 15 תלמידיהם (מה, לא סיפרו לכם שמדעי הרוח והחברה מתבטלים מאליהם בסביבה של אקלים קפיטליסטי ?

בסך הכל אני מחבבת פלאפל. זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי כשאני רעבה, ככל הנראה אעדיף אוכל איטלקי או אסייאתי, אבל מדי פעם, גם פלאפל זו אופציה ממש נחמדה.
גם "פלאפל אוסלו" לא הייתה הבחירה הראשונה שלי. למעשה, הספר שכב למעלה משנתיים על המדף עד שהואלתי בטובי להגיע אליו. אבל כמו שהמאכל יכול להיות מרענן, כך היה גם הספר.
"פלאפל אוסלו" מספר על פרוספר לנון לומברוזו. פרוספר על שם סבו מצד אמו, ולנון על שם ה-לנ