אז מסתבר שלשרלוק <mark>הול</mark>מס, מלבד אקונין יש בן רוחני נוסף - צעיר יותר ו... הודי.
ויש פורי הוא הבעלים של "סוכנות חוקרים פרטיים ביותר בע"מ". על עצמו הוא מעיד, עם כל הצניעות המתבקשת, שהוא הבלש הפרטי הטוב ביותר בהודו, ויש לו גם אסמכתא, הרי הוא ולא אחר קיבל מארגון הבלשים העולמי את התואר "סופר בלש". אם לא די בכך הוא זכה גם בשישה פרסים לאומיים.
ויש פורי הוא כל מה שבלשים אמריקאיים הם לא - הוא איש משפחה למופת

מה קדם למה?
האם חוסר יכולת לטוות סיפור בלשי מרתק ומדהים הוביל את הסופר לבחור ברקע האקזוטי כתוספת שתייחד את הבלש שלו?
או שמא להפך, הרצון לתאר את החברה, הארץ, התרבות ההודית בספר קליל ושווה לכל נפש הוביל את הסופר לבחור בז'אנר הבלשי כמסגרת לספרו?

הבלש האקזוטי הוא שילוב.
הוא ספר בלש, אבל התעלומה שלו לא חייבת להיות מאוד מותחת, מקורית או מסקרנת.
ויש פורי החוקר הפרטי ביותר בהודו יכול להיות חבר של ק

קשים הם חייו של כותב ספרי בלשות.
יצירת דמות של בלש פרטי המייעץ למשטרה כאשר הם נתקלים בתעלומה בלתי פתירה (או פטירה במילים אחרות, אומר המרצה שלי ואנחנו צוחקים בנימוס) היא בעייתית, כי הקונספט הזה מוכר מדי לקורא הממוצע. מי לא שמע על ספרי שרלוק <mark>הול</mark>מס, הקלאסיקה הנודעת שזכתה לעשרות עיבודי קולנוע וטלוויזיה? בלתי אפשרי לכתוב ספר על בלש שלא יהיה קשור אליו. רוצה שהבלש שלך יהיה בריטי? חבל. מכור לסמים? לא מו

מצוייד בידע רב על הודו של ימינו, בחוש הומור טוב לב ובתעלומה אחת בעלת פתרון שיגרתי, כתב סופר בריטי את הספר הזה.
ויש פורי הבלש אינו אלכו<mark>הול</mark>יסט, (הוא מכור לאוכל טוב ומשמין), הוא לא מעשן וגם נשוי באושר ומתפקד כבעל נאמן ואבא טוב.
בלש משונה, לא?
אנחנו נוסעים עם הבלש שלנו בין ערי וכפרי הודו, בחברת עוזריו הנאמנים: ניאון, ניאגרה ומסקרה, רוכשים ידע רב על תחלואיה של תת היבשת המודרנית, שמהווה תעלומה לא קטנ

נראה כי בכל תרבות ותקופה יש את החוקר הססגוני משלה.ברוסיה הצארית - פגשנו את פנדורין, באנגליה - שרלוק <mark>הול</mark>מס, אחרי מלחמת עולם הראשונה - גב' גיבס,
בטורקיה - יאשים טוגאלו, בארה"ב - ג' ריצ'ר ועוד כמה אחרים).
הפעם לפנינו ספר על בלש הודי - ויש פור.
גדולתו של הספר לווא דווקא בתעלומות ופתרונן ולדעתי גם לא בדמותו הססגונית והמיוחדת של הבלש.
הספר מאפשר הצצה להודו: תרבותה, הבדלי המעמדות שבה,
הספר כתוב בצור

קצת מרגש להיות הראשון שכותב ביקורת:)

הספר הזה מבחינתי יוצא דופן בכמה מובנים, ובראשם העובדה המדהימה שהספר הזה טוב יותר מקודמו בסדרה, דבר נדיר למדי.

העלילה שוב משעשעת (לא, היא לא באמת "מצחיקה עד דמעות") וצבעונית, אוהו כמה צבעונית. ובקיצור- הודו.
ויש פורי ואמו כבדת המשקל (+ מטריה נגד שמש) פותרים במקביל צמד תעלומות, ויש פורי מנסה להיאבק בכוחות הרשע ה"על טבעיים" ואמו ואשתו מנסות את כוחן בלכידת ש

כל קשר בין ויש פורי, הגיבור של <mark>הול</mark>, ובין הגיבורים של סטיג לרסון, יו נסבו או לי צ'יילד הוא מקרי בהחלט.

ויש פורי הוא בלש פרטי שאיננו דכאוני, אינו אלכו<mark>הול</mark>יסט, אינו מתבודד כפייתי. הוא איש משפחה למופת, המנהל ביד רמה את סוכנות הבילוש, שלדבריו היא הטובה ביותר בהודו.

פורי מנסה לפענח שתי תעלומות. במקרה אחד הוא נקרא לפענח רצח משרתת בבית עורך דין אמיד. במקרה השני הוא מתבקש לגלות את כל מה שאפשר על ארוסה

מעולם לא הייתי בהודו.
בניגוד לרוב בני גילי, אחרי הצבא נסעתי דווקא למדינות העולם הראשון. ההחלטה הזו נבעה מכמה סיבות, וביניהן העובדה שהודו היא לא בדיוק מקום בטוח לנשים (אני מניחה שאני לא צריכה להזכיר את כל מקרי האונס הקבוצתי והתקיפות כלפי נשים מערביות והודיות כאחד בשנים האחרונות).
"תעלומת המשרתת הנעדרת" הוא ספר נחמד מאוד. ספר בלשי חביב, קליל, בהחלט מושך (לקח לי שלושה ימים לסיימו). הוא מספר על ויש

דמיינו לעצמכם שרלוק <mark>הול</mark>מס הודי. דמיינתם? יופי, כי זה בדיוק הדמות המרכזית בספר..
ויש פור הוא בלש הודי מפוטם + שפם + נעלי בית עם שמו הרקום עליהן + משרתים ומשרתות מכל סוג + עוזרים בשם 'ניאגרה' 'בלם יד' ו'מעצור דלת'...
כולם יעילים ובעלי מנהגים הודים קלאסיים.

הבלש עצמו חמוד וצבעוני, גדוש בכל התרגילים המוכרים של שרלוק המקורי (זיהוי סוגי עפר וטבק, למשל) + חוצפה שלא תיאמן.
כך למשל נטען בספר כי הבלש