ביקורת ספרותית על איזון עדין מאת רוהינטון מיסטרי
ספר טוב

---

ספר ביקורתי, מלנכולי וארוךךךךך

ארבעת גיבורי הספר הם: דינה דלאל - אלמנה עניה, דעתנית ומליאת מוטיבציה להצליח ולהגיע בעיקר לעצמאות כלכלית.
מאנק - סטודנט צעיר שנשלח על ידי הוריו לרכוש השכלה על מנת לבסס לעצמו עתיד טוב ונהל את ה"כל בו" של הוריו בכפר.
אישוואר ואחיינו אום - שני חייטים עניים מרודים שבאו מהכפר אל העיר הגדולה למצוא פרנסה.

הספר מגולל את סיפורם של ארבעת הגיבורים ואת המפגש ביניהם כאשר כולם חולקים את דירתה השכורה של דינה דלאל בלב העיר הגדולה.

זוהי הודו של תקופת שלטונה של אינדירה גנדי. הודו הענייה, האכזרית עד לכדי יאוש, הודו חסרת החוק והסדר שבה יש לחפש את האיזון העדין בין תקווה ליאוש.

בתחילה לא כל כך הבנתי מי נגד מי ומדוע ולמה מתרחשים הדברים כפי שהם מתרחשים. אך בהמשך סוחף הספר וקשה היה לי מאוד לעזוב אותו.

זהו בעצם הסיפור שעומד מאחורי הבדלי המעמדות בהודו וסיפורן של הקסטות וכל התרבות שעוטפת אותן. הדמויות הראשיות וכן שלל דמויות המשנה מתוארות בהמון רגש ואמפטיה לאדם העני והחלש. מנגד מתואר השלטון כאוסף של יצורים חסרי אנושיות, חסרי היגיון או רגש. שלטון רקוב ומסואב שמשתמש בכוח, בשוחד ואלימות מפלצתית באופן שיטתי ובלתי יאמן.

רגשותי כלפי הספר מעורבים, כי מצד אחד זהו אפוס רחב יריעה המתאר בפירוט רב את כל הרעות החולות של הודו וכן את יחסי הקרבה שנרקמים בקרב אנשים והחום האנושי שמוקרן מהם. ומצד שני התאורים והעלילה כאילו מנסים להעביר מסר בכוח רב כל כך שהאמינות עומדת בסימן שאלה. הרגשתי כאילו הסופר מנסה לזעזע בכל האמצעים העומדים לרשותו, ואת זה לא אהבתי.

» ביקורות נוספות של גוטי
» ביקורות נוספות על איזון עדין