ביקורת ספרותית על איזון עדין מאת רוהינטון מיסטרי
ספר מעולה

---

אם הייתי צריכה לבקר במקומות רק על סמך קריאת ספרים אז על פי ספר עוצמתי זה לא הייתי מגיעה להודו אפילו בטלפתיה. אבל חווית מקומות דרך קריאת ספרים אינה אותה חוויה בעיני מטיילים וכל שכן בעיני המקומיים.

הרבה לפני רוהינטון ו"איזון עדין" (וגם אחריו), הודו נאבקת על הישרדותה ומחפשת למצוא את האיזון שבה מיום עצמאותה. איזון בין קדמה לנחשלות, בין צמיחה לעוני רב, בין תקווה לייאוש. בימינו כשמחאות חברתיות לא כל כך מתרוממות, התרחשה בהודו לפני כ- 90 שנה מחאה מפורסמת, הייתה זו מחאת "צעדת המלח". בתחילת שנות ה- 30 הטילו הבריטים מס גבוה על המלח, במטרה לבסס מונופול בריטי על ייצור המלח בהודו, ולחייב את ההודים לקנות מלח מהבריטים. מחיר המלח היה כה גבוה ולא אפשר עוד למיליוני הודים להשתמש בו. בתגובה, פתח גאנדי במאבק נגד "מס המלח", והחל לצעוד בליווי תומכיו ולהפיק מלח מהים הערבי. הייתה זו ההתנגדות הראשונה כנגד השלטון הבריטי אשר היוותה אבן דרך בדרכה של הודו לעצמאות. כארץ התבלינים אפשר לומר כי היה זה המלח, רכיב מאזן במיוחד, של טעמים ומווסת נוזלים, שהתחיל את הדרך לחירותה.

הודו של רוהינטון היא הודו של שנות ה- 70 של המאה העשרים, תקופת משטר החירום של אינדירה גאנדי. תקופה של אינפלציה גואה, חזון לייפוי ערים ומיגור העוני, תכנון משפחה קפדני, צנזורה של התקשורת והפרה של זכויות האדם. הדמויות בסיפור מגיעות ממעמדות שונים וקבוצות אתניות שונות. הסיפור לא מתרכז במשפחה הודית אחת אלא זהו סיפורן של ארבע דמויות מרכזיות והמאבק על ההישרדות. דינה דלאל, אלמנה פרסית צעירה, אשר סירובה להינשא, ולא לחיות כמשרתת בבית אחיה, מוביל אותה להקים עסק לתפירה ועל ידי כך יוצרת לעצמה חיברות חלופית המוציאה אותה מבדידותה. אישוואר(דוד) ואומפרקאש (אחיין), זוג חייטים הינדים מהכפר, המגיעים לעיר הגדולה בכדי ליצור הזדמנויות לעשות כסף מהר. מאנק, סטודנט לקירור ומיזוג אויר, המגיע מכפר בהרים ללמוד בקולג' בעיר הגדולה. הגיבורים מתאחדים תחת קורת גגה של דינה.

הודו מתוארת ללא כל הנחות ובמלוא "תפארתה". רוהינטון לא חוסך באף תיאור של פרט קשה. הודו של שסעים חברתיים בין קאסטות עליונות וקאסטות תחתונות ושסעים דתיים. זוג החייטים, דוד ואחיינו, הנולדו לקאסטה נמוכה של מעבדי עורות, מבינים כי גורלם נגזר מראש ומגלים עד מהרה כי להתריס כנגד הציווי החברתי ולהפר את האיזון המעמדי כרוך במחיר דמים יקר. מאנק, הסטודנט, טועם על בשרו את מחיר האיזון שהופר במחאת הסטודנטים הצמחוניים בקולג'. חלום העיר הגדולה מתנפץ במהרה, החיים אינם כה נעימים, רכים וחלקים כמו בד שיפון הנוזל בין האצבעות, והגיבורים נקלעים לסיטואציות לא שגרתיות. העוני והצפיפות זועקים מכל מקום, הצחנה והזוהמה צפים ועולים מכל סמטה, קבצנים חושפים מומים, אנשים תלושים המחפשים פרנסה, מגורים בפחונים, רחובות זועמים, רחצה בסמטאות עם דליים ועשיית צרכים על מסילות הדרכים. סיפורים של סבל, אלימות, רעב, קשיחות לב בירוקרטית של משרדי הממשלה, יהירותם של פקידים, גבריות תמורת כרטיסי מזון, מאכערים המנצלים מצוקות אנשים ומסדרים אישורים תמורת מחירים מופקעים, אכזריות של משטרה ושחיתות בכל פינה.

ובתוך כל הכיעור ותיאטרון האבסורד של מציאות עלובי החיים בעיר הגדולה, מוצאים להם הארבעה את חלקת האלוהים הקטנה בדירה. אט אט נוצרים בתוך בועת היחידה המשפחתית החלופית, יחסים משותפים של כבוד, נדיבות, חמלה, טוב לב ונחמה. אך האיזון העדין הוא שביר וגם כשמתעוררת תקווה, מציאות החיים האומללה וחסרת המזל צצה ומרימה את ראשם ונוגחת בפנים.

ספר נפלא, העלילה חזקה, מטלטלת ונוגעת ללב. ולמרות התיאורים המפורטים והלא קלים ובחלקם אף מצמררים, הכתיבה לכשעצמה סוחפת. דמויות המשנה מעניינות אף הן ונעות על הרצף של אכזריות ורחמים, ומתחת לכל המעטה האכזר מסתתרת לה אנושיות המגיחה ברגעים קשים. רוהינטון אינו מתיימר להיות פוליטיקלי קורקט או מתחשב, לעיתים אף בצורה קצת מוגזמת, הוא אומנם כותב על הודו אבל באיזשהו מקום מנסה להאיר על החיים שלנו ולגרום לנו לתהות. כי כאשר החצר האחורית הופכת למעשה לחצר הקדמית אז מה זה אומר עלינו כחברה...

**********

במהלך הקריאה נזכרתי בשיר "ברחוב הנשמות הטהורות" של להקת הנשמות הטהורות, אשר נכתב גם בתקופת שנות ה- 70, ושמילותיו כאילו התכתבו להם עם רוח הסיפור כמו ברית ערים ומצוקות תאומות.

ברחוב הנשמות הטהורות
הקבצנים פושטים עורות
גורפים כספים
פורטים שטרות
חושפים מומים לעשרות
ומנגנים על כינורות

ברחוב הנשמות הטהורות
הפנסים ללא אורות
אזוב וטחב בקירות
הגנבים בחצרות
אוספים בשקט אוצרות

לכל רחוב
יש שם פרטי
אשר מעיד על טיב יושביו
בכל רחוב
תלויים שלטים
על צדיקים ללא רבב

ברחוב הנשמות הטהורות
הנערים עושים צרות
ונטפלים לנערות
פותחים תיקים וחקירות
מלכלכים את הקירות

לכל רחוב
יש שם פרטי
אשר מעיד על טיב יושביו
בכל רחוב
תלויים שלטים
על צדיקים ללא רבב

ברחוב הנשמות הטהורות
שלחו שלשה למאסר
מפני שלא ידעו מוסר
ועל השלט שהוסר
שינו את שם הרחוב הצר
שינו לדרך כל בשר

**********

הגעתי אל הספר בזכות המלצתו של מסמר עקרב, ועל כך אני מודה לך.

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על איזון עדין