ביקורת ספרותית על מחווה לשישה סופרים של המאה העשרים - פרוזה אחרת # מאת ג'ויס, קפקא, באבל, פוקנר, בורחס, קאמי
ספר טוב

---

"אז, תחת האור הזוהר של חודש דצמבר מצאתי בדיוק את מה שלמענו באתי, והוא ניתן לי על אפם ועל חמתם של הזמנים והעולם, ניתן לי לבדי בתוך הטבע השומם הזה". פסוק זה מתוך "שיבה לטיפזה" של הגאון אלבר קאמי מגלם את הוויתו של הספר בתוכי. ספר זה מקבץ בתוכו את המאה ה-20 על כול צדדיה, מן הטובים שבהם ועד לרעים ואכזרים, מן העצובים שבהם ועד לשמחים וכדומה... הספר הזה פשוט הילך עליי קסמים.
אתחיל ב-"המתים" של ג'ימס ג'ויס, הסופר ג'ימס ג'ויס ניסה להעביר אל קוראיו קומץ מן התרבות של המאה ה-20 והו הו כמה הוא הצליח! מצאתי את עצמי לא פעם צוחקת או מזילה דמעה מן הכתוב, אולי בשל חדות העין של ג'ויס ואולי בשל דרכו להעביר אל הקורא מעולמו שלו, לא אדע, אבל גם אם כך וגם אם כך ג'ויס השאיר עליי מעיין קסם שלא במילים ניתן להסבירו.
ב-"במושבת העונשין" של קפקא ניתן להבחין עד כמה העולם אכזר ועד כמה צבאות ומלחמות רק הורסים אותו יותר. קפקא מראה לא רק את האכזריות של העולם, אלא גם בפרט את אכזריותו של האדם ובד בבד את הצדק שבו. הוא מראה לנו את המלחמה בינהם וגם מראה כי לא תמיד המשפט "צדיק וטוב לו רשע ורע לו" תואם את המציאות, אז מה עוד ניתן להגיד עליו חוץ מזה שהוא קוהלת של המאה ה-20? באמת אין לי מילים.
בסיפוריו של באבל, כמו בסיפוריו של קפקא, מספר באבל על אכזריותו של האדם, אך לא זו בלבד אלא גם על נפשם של הסופרים, היכולה להיות עדינה וטהורה ויכולה אף להיות גסה ומורשעת אך דבר אחד משותף יש בה והוא היכולת שלה לצאת מכול מצב שהוא בהתבוננת מעמיקה ונבונה ולבחון אותו על כול צדדיו הטובים והרעים.
"האיש מהפינה הוורודה" של בורחס מספר על היכולת של אדם למות בכול זמן שהוא ןבכול סיטואציה שהיא ועל האכזבה של בני האדם,(או הנטייה להתאכזב), על זה שעוד טרם הספיקו להכירו על כול צדדיו ונסיונם להכחיש זאת ולהגיד שהכירו אותו על כול צדדיו ועל כול תכונותיו.
ה-"ראשונים" של וילאם פוקנר מדבר גם הוא על האכזריות של האדם, אך בנוסף לזה על חופש ועל עבדות, על משעבדים ועל משועבדים, עכל החיים ועל המוות, ועל המוות, על נתינת חיים ועל לקיחתם, על ילדותיות ועל בגרות וכדומה... פוקנר פשוט לקח את הסוס ודהר עליו כמו מטורף.
ולסיום "שיבה לטיפזה" של אלבר קאמי המסכם את הכול במעיין רוח פילוסופית, מה עוד אפשר להגיד? הייתי שמחה רק אם לכול זה היו מצורפות כמה סופרות של אותה תקופה.

» ביקורות נוספות של נונו
» ביקורות נוספות על מחווה לשישה סופרים של המאה העשרים - פרוזה אחרת #