"מעטים מבקשים מספרים מה שספרים יכולים להעניק לנו. בדרך כלל אנו מתקרבים לספרים בדעות מעורפלות ומסוכסכות, מבקשים מסיפורת שתהא אמיתית, משירה שתהיה כוזבת, או מביוגרפיה שתחמיא, מהסטוריה שהיא תתקף את דעותינו הקדומות, אילו היינו יכולים לסלק את כל הדעות הקדומות האלה כאשר אנו קוראים, זו תהיה התחלה ראויה להערצה".

הלוואי והייתי יכול לגשת ליצירה ספרותית כלשהי משוחרר מדעות קדומות, מכבלי התפיסות הרווחות, מצ

"אז, תחת האור הזוהר של חודש דצמבר מצאתי בדיוק את מה שלמענו באתי, והוא ניתן לי על אפם ועל חמתם של הזמנים והעולם, ניתן לי לבדי בתוך הטבע השומם הזה". פסוק זה מתוך "שיבה לטיפזה" של הגאון אלבר <mark>קאמי</mark> מגלם את הוויתו של הספר בתוכי. ספר זה מקבץ בתוכו את המאה ה-20 על כול צדדיה, מן הטובים שבהם ועד לרעים ואכזרים, מן העצובים שבהם ועד לשמחים וכדומה... הספר הזה פשוט הילך עליי קסמים.
אתחיל ב-"המתים" של ג'ימס ג'וי

זהו ספר צנום אך למרות אורכו הספר כתוב היטב ,בכל סיפור אנו נכנסים אל עולמו של הכותב בתחילת דרכו [אולי חוץ משני סיפורים של קפקא ופוקנר שאלה סיפורים שהם בשיא תפארתם ]
מאוד אהבתי את הסיפורים.
הספר מאגד את סיפוריהם של ויליאם פוקנר ,ג'יימס ג'ויס , באבל , פרנץ קפקא ,אלבר <mark>קאמי</mark> ובורחס.
אישית ? סיפוריהם של ג'יימס ג'ויס , אלבר <mark>קאמי</mark> וויליאם פוקנר הם האהובים עלי ביותר, כתיבתם הייתה יפיפייה , עשירה בתיאור

דרך מהנה ומסעירה להתוודע למספר סופרים גדולים של המאה העשרים.
מסתבר שלפעמים יצירה קטנה של מספר עמודים יכולה לצרוב כל כך את הנשמה, כמו סכין המסתובבת כך בתוך הלב. לכל יצירה הייתה עוצמה שונה ואורך חיים משלה.

המחווה מכילה את היצירות הבאות:
המתים - ג'יימס ג'ויס
האיש מן הפינה הורודה - חורחה לואיס בורחס
הראשונים - ויליאם פוקנר
שיבה לטיפזה - אלבר <mark>קאמי</mark>
במשובת העונשין - פרנץ קפקא
שכר הסופרים הראשון