ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 בדצמבר, 2015
ע"י פואנטה℗
ע"י פואנטה℗
יש תרופה לכל
רק לא לעוני וטיפשות
עם או בלי רופא
בסוף הרי נמות
אהבה וכסף
מניעים עולם
אהבה לרגע
והכסף לעולם
כסף הוא כמו מים
מלוחים מאוד
רגע הם מרווים
ושוב רוצים לשתות
מתוך "לא צריך הרבה" / חווה אלברשטיין
***************
אירן נמירובסקי נולדה באוקראינה בשנת 1903, בשם Irina Lvovna Nemirovskaya. אביה היה בנקאי יהודי עשיר ואימה עקרת בית שלא גילתה בה עניין רב, התייחסה אליה בקרירות ולמעשה הפקידה את חינוכה בידיה של אומנת צרפתייה ובזכות כך נמירובסקי דיברה צרפתית ברמה של שפת אם. בעקבות המהפכה הרוסית של 1917, המשפחה היגרה לצרפת, שם הפכה נמירובסקי עד מהרה לסופרת מוכרת ונערצת. למרות ההכרה שזכתה בה, צרפת למעשה חיבקה אותה בחיבוק דב והוליכה אותה שולל ולבסוף, לאחר ציפייה גדולה ואף המרת דתה לקתולית, נדחתה בקשתה לאזרחות צרפתית ושנותיה האחרונות היו שנים של אומללות ודחיה עד שנאסרה ונשלחה לאושוויץ, שם נפטרה תוך זמן קצר מטיפוס.
***************
יש סופרים שכותבים מתוך דם לבם, משלבים את מצבור חוויותיהם כרקמה עדינה ומתוחכמת בתוך יצירותיהם, מחדירים את כאבם במנות קטנות וביד בוטחת, והקורא מרגיש את הדקירה מהדהדת זמן רב לאחר הקריאה.
כך מצפים שארגיש אחרי קריאת הספר הזה. בתחילה מנסים לרפד את דעתי ולהעביר אותי בטרקלין של יחסי ציבור לסופרת כאילו בכדי להגיד שקורות חייה והטרגדיה האישית שלה חייבים להיות חלק בלתי נפרד מהבנת הכתוב.
ועל מה הכתוב?
על דריו אספר, רופא-מהגר לוונטיני קטן ותלוש שמנסה לפלס את דרכו ולהתקבל בחברה הצרפתית העשירה והשבעה. לשם כך הוא ממציא שיטה פסיכולוגית מפוקפקת וגובה מחירים מופקעים כדי "לתחזק" נשמות אבודות או מושחתות של אצולה צרפתית בפריס של שנות ה- 20 וה- 30.
המשפט הראשון של הרומן הזה הינו "אני צריך כסף!".
המשפט האחרון: "הוא יחזור בשביל הירושה."
"אני פוחד מפני העוני יותר מכל. לא רק משום שאני מכיר אותו, אלא מפני שדורות של אומללים הכירו אותו עוד לפני; יש בי שושלת שלמה של מזי רעב; הם עדיין לא – הם לעולם לא יהיו שבעים! לעולם לא יהיה לי די חם! לעולם לא אחוש בטוח דיי, מכובד דיי, אהוב דיי. דבר אינו נורא יותר מאשר מחסור בכסף! דבר אינו נתעב יותר, מביש יותר, חסר תקנה יותר מן העוני!
ומה בין לבין? שלל תירוצים שמטרתם להצדיק את הרעב האינסופי של הגיבור לכסף ולהכרה ולהציג אותו כמראה לחברה הצרפתית הצבועה – קורבן של נסיבות, של אשליות, של תקוות שווא, של שנאת זרים; ואותם - כגזע שלא ידע רעב וסבל ולכן יכול להרשות לעצמו מותרות כגון כבוד ויושר.
מקור השם דריו הוא בשם פרסי עתיק Dariush , שמו של מלך האימפריה הפרסית במאה החמישית לפני הספירה - דָרְיָוֶושׁ הראשון, הידוע גם כדריווש הגדול. היסטוריונים קדומים וגם חוקרים מודרניים טוענים כי "דריווש" היה תואר ולא שם פרטי ופירושו "האוחז בשרביט". על מצבתו חקוק המשפט: "אני פרסי בן פרסי אדון נעלה בין אדונים נעלים".
לא יכולתי להתעלם מן האירוניה שבבחירת השם הזה כשמו של רופא מהגר שמנסה להפוך מניצוד לצייד, מנשלט לשליט, ומתפרסם בכינוי יהיר ומחייב – "אדון הנשמות".
ולצד הדוקטור עומדת אישתו הכנועה והנאמנה עד אין קץ. למרות בגידותיו והידרדרותו המוסרית והמקצועית, היא תמיד שם – משרתת, מחייכת, מתרצת, מתכחשת.
גם שמה עורר בי עניין ויש בו כמובן סמליות מכוונת ושקופה מדי:
פירוש השם קלרה (Clarus בלטינית) הנו צלול, בהיר. השם הפך להיות פופולרי החל מהמאה ה- 13, בזכות קלרה הקדושה מאסיזי שבאיטליה אשר עזבה את משפחתה והלכה בעקבות פרנסיס הקדוש להקים מנזר Poor Clares.
"היא הייתה מאותן נשים הרואות רק אדם אחד בתבל; נדמה כי האחרים אינם קיימים בעיניהן. היא לא מצאה לא יופי ולא חוכמה במי שאינו דריו. היא התעניינה באנשים אחרים רק אם יכלו לשרת את בעלה, גילתה בהם תכונות של רגישות וגדלות נפש רק אם נטו חיבה לדריו, אם העריצו אותו או הביאו לו תועלת."
נמירובסקי עצמה לא יצאה מתוך אשפתות כמו הרופא המהגר שכולם בזים לו אבל צריכים אותו באותה מידה אך בהקדמה לספר מתעקשים להקביל בינה לבינו כי היא "נשאה נפשה" להכרה הספרותית בצרפת. בעיניי, ההקבלה הזאת לא רק שאינה תורמת לאיכותו הספרותית של הרומן אלא גורעת ממנה.
ההזדהות שלי עם זהותה האבודה והמפוצלת של הסופרת ועם סופה הטרגי לא גרמה לי להתבלבל ולהעריך את הספר הזה יותר. הדמויות של נמירובסקי הן חד-ממדיות ומעוצבות לפי דגמים מקובעים, כקריקטורות גרוטסקיות ומוקצנות. הניסיון שלה להציב אותם כמראה לחברה הצרפתית הצבועה והציפיה להבין אותם כי אין זו אשמתם שהינם כאלה, הרי קורבנות של נסיבות הן – הניסיון הזה לא צלח.
יתכן מאוד שבתור כתב-עת בהמשכים בעיתון צרפתי, הסיפור הפשטני הזה היה מספק אך בתור רומן שמתיימר להציג תקופה היסטורית חברתית-תרבותית ולשקף את תופעת שנאת זרים בצרפת הוא בוסרי מדי, לא מהוקצע, גס, נמהר, לא מעמיק ולא מתוחכם. הוא נראה יותר כמו סקיצה למשהו שהיה יכול להפוך ליצירה עמוקה ובעלת אמירה נועזת, טיוטה ראשונית וחלקית בלבד לרומן משמעותי ומהדהד שלא נולד.
לסיכום, רחוק מלהיות יצירת מופת. לא מעביר שום ערך מוסף מלבד קלישאות וצלליות דהויות של מסרים ידועים. לא מחדש דבר.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
זשי, תודה!
אם אתה עני ואין לך כסף, אתה לוקח הלוואה בתנאים "אטרקטיביים" ולכל מטרה (גם ללימודים) ומצטרף למיליונים של אנשים ששקועים בחובות לכל החיים. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אלון, אתה צודק.
ואת זה ידענו גם לפני המחקר -:).
אולי עדיף שיקנו למשפחות האלה ספרים ויעשירו את אוצר המילים שלהם. זאת נקודת פתיחה טובה לחיים. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מצויינת, פואנטה.
אלון - כתבה מעניינת. אבל האמת היא שתמיד ידעתי שאם אתה עני ואין לך כסף, אז גם אין לך השכלה (מה שבכל זאת היה חדש לי, זו העובדה שהמוח משתנה) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אז בכל זאת האמת נמצאת איפשהו באמצע :-)
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
קראתי את הכתבה
בעיון רב. כמובן שהמחקרים שהובאו מסביב למחקר הספציפי עם חלוקת הדולרים, נבחרו לא במקרה כדי לתמוך בכיוון הכללי שלעוני יש מחיר קוגניטיבי ואני לא מתיימרת להגיד שאין כזה.
הבעיה היא שאתה מתייחס לשני קצוות בהרחבה אבל מודה שהאמת נמצאת היכן שהוא באמצע (במקרה הטוב). הייתי אומרת שהעמדה שלך מאוד נזילה והיא מכסה את כל האפשרויות ואני גם מרשה לעצמי להגיד שדווקא גישה כזאת היא לא רצינית. בקיצור, לא מצליחה להשתכנע שלמחקר הזה יש ערך מעשי כלשהו או שהוא לכל הפחות מעניין. ודווקא בכתבה האחרונה שצירפת יש יותר עניין והרבה יותר הגיון: "הוויכוח בין תורשה וסביבה, בין גורל נוקשה לגמישות החיים, שגוי מיסודו ולא משקף את המציאות המורכבת. הממצאים שמצטברים מזה שני עשורים מגלים שהדנ"א מגיב כל הזמן לסביבה ולרישומים שהיא מותירה בגוף. טראומות, תזונה, שינויים גדולים בחיים, וגם שינויים קטנים, מותירים חותם בגנום ומשפיעים על המטען הגנטי שיעבור לדור הבא." אז נשמע שאפיגנטיקה כנראה יותר קרובה למציאות המורכבת ואפילו הגישה של שילוב תורשה וסביבה כבר פשטנית אז על אחת כמה וכמה הגישה התורשתית נטו או הסביבתית נטו. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
מסתבר מהכתבה, אם הבנתי נכון, שיש קשר הדוק בין עוני לבין מבנה המוח. לעניים יש מבנה מוח שונה מאשר של עשירים באופן מובהק סטטיסטית – נפח החומר האפור נמוך יותר, ישנם עיכובים בהתפתחות האונה הקדמית והאונה הטמפורלית, ועוד כל מיני מונחים שחוקרי מוח בוודאי יבינו יותר ממני.
ברור שקורלציה איננה סיבתיות. מרבית הכתבה עוסקת בהסברים סיבתיים עבור כיוון אחד של הקורלציה: חיי עוני גורמים לילדים לעיכובים בפיתוח המוח בכל מיני דרכים. כך גם נכתב בכותרת המשנה. אבל לקראת סוף הכתבה מובא גם ההסבר הסיבתי האפשרי בכיוון השני: אנשים הם עניים מכיוון שמלכתחילה המוח שלהם היה פחות מפותח, והם מורישים את התכונה הזו לילדיהם באופן גנטי. הילדים נולדו ככה. כמובן, יכול להיות ששני הסברים נכונים בו זמנית, אבל מה שחשוב זה המידה שבה כל אחד מהכיוונים משפיע. למחקר הזה יש השלכות עצומות. אם חיי עוני יוצרים עיכוב בפיתוח המוח, יש בכך הצדקה להתערבות ממשלתית רחבה הרבה יותר בחינוכם של ילדים עניים צעירים. המשמעות היא שאם נצליח, למשל, לבטל את הפער שקיים בין ילדי עשירים לילדי עניים בנושאים כגון מספר הספרים בבית, השקעה הורית בחינוך, דוגמה אישית וכו', נוכל להעלים את העוני עצמו. אם ניצור שוויון בהזדמנויות נקבל שוויון בתוצאות. אני לא אומר שזה מה ש*רוצים* לעשות בממשלה, אבל על הנייר, זו אפשרות מעניינת. לעומת זאת, אם אינטליגנציה היא תכונה מורשת בעיקרה, מדיניות סעד תתקשה מאוד להפוך עניים לעשירים, ואז אפילו השוויון הופך לעניין עוד יותר טריקי. תמיד יהיו יוצאי דופן, כי תורשתיות היא משחק של הסתברויות, אבל בגדול ההשקעה בחינוכם של עניים לא תשפר את מצבם. זה לא אומר שאפשר לסגור מחר את מערכת הרווחה, או שלא ראוי לנו בתור חברה להשקיע בחלשים ביותר, זה פשוט אומר שאין לנו שום סיבה לצפות לשיפור כלשהו בפערים. אם מחקים מעמיקים מגלים, סתם לדוגמה, ששיקום אסירים לא עובד בכלל, אפשר להפנות משאבים לדברים אחרים, מבלי לחזור ולשרוף כסף לשווא. לא? במקרה הזה, התערבות ממוקדת של עזרה לילדים עניים יכולה אולי לשפר את ציוניהם בטווח הקצר, אבל ההשפעה תחלוף ברגע שההתערבות תיעלם. בסופו של דבר, בשוק העבודה הם לא יצליחו יותר והעזרה לעניים לא תקטין את פערי ההכנסות. שוויון בהזדמנויות לא יוביל לשוויון בתוצאות. אבל שוב, זה מאוד חד משמעי, ונכון רק במידה שההבדל הוא מובהק מאוד. המציאות כמובן נמצאת איפה שהוא באמצע בין שני הקצוות האלו, אבל איפה? עצם הרעיון של תורשתיות האינטליגנציה מזעזע רבים, מכיוון שהוא איננו תקין פוליטית, אבל תופעות קוגניטיביות כמו דיסלקציה או אפילו התמודדות עם טראומות (http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3647094,00.html) הן תורשתיות במידה רבה, מה שמוכיח שאנחנו בהחלט יורשים מהורינו לא רק צבע עיניים וגובה, אלא גם את מבנה המוח - לפחות במידה מסוימת. באיזו מידה? זו השאלה המרכזית. אני לא סוציולוג ולא סטטיסטיקאי ולא חוקר מוח, אז אני לא יודע מה המסקנות. אבל לבטל מחקר כזה כ"אמריקאי" ו"מחקר ראווה" ולטעון שהמסקנות שלו "קנויות" ויובילו להגברת הצריכה, זה לא רציני. לגבי המחקרים של "מה גורם לאנשים עם נתוני פתיחה גרועים להצליח למרות כל הסיכויים", היו גם מחקרים כאלה, אבל למחקרים האלה יש פחות השלכות לאומיות, אלא בעיקר פרטניות, עניין של מבנה אישיות ורצון כביר להצליח. ראיתי גם מחקר על כך ש"מי שרוצה להיות מיליונר, יהיה". אני לא יודע אם זה נכון, ואם המחקר הזה סבבה או זוועה עטופה באבקת סוכר, אבל אני חושב שהוא לכל הפחות מעניין. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
ברור שאני לא מנסה להשוות
בין כתבה למחקר יוקרתי, רק אומרת שבאותה מידה יכלו לתכנן מחקר שמוכיח נזקים למוח "עשיר" ותועלות למוח "עני" אבל למחקרים כאלה יש פחות ביקוש.
ואם נניח שאותם חוקרים היו מתבססים על מחקרם הקודם ("הכנסה של 50 אלף דולר בשנה למשק בית אמריקאי כקו האדום שמתחתיו קשיים כלכליים עלולים להתבטא בהתפתחות השכלית) והיו מחליטים לבצע ראיונות עומק ל- 1000 משפחות שהיו מתחת לקו האדום הזה והצליחו לעבור אותו, ולנסות לבודד את הפרמטרים שגרמו להן לחצות את הקו (לא ירושה או זכייה בלוטו אלא פרמטרים תלויי אישיות), הייתי סקרנית מאוד לדעת מה התוצאות. ובעניין המסקנות, על איזה מסקנות מרחיקות לכת חשבת? אם העוני הוא גנטי אז יבטלו את הקצבאות? ואם הוא לא גנטי, אז יגדילו את הקצבאות עד כדי כך שיעברו את הקו האדום? |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
הי - לא אני יזמתי את המחקר הזה,
אבל אני לגמרי מבין את הרתיעה שלך ממנו. וגם את ההשערה שקשה להוכיח סיבתיות במקום שהוא כל כך עשיר בפרמטרים, סבוך ועם מסקנות כתובות מראש (?). וגם את מפוקפקותו המוסרית, so to speak.
ובכל זאת יש הבדל מסויים בין ארבע-חמש משפחות בכתבה ובין מחקר שכולל קבוצת מיקוד של כ-1000 משפחות. אם מתגלה הבדל מובהק (ואני מניח שיש לזה פרמטרים) להתפתחות המוח אצל ילדים בין משפחות "עניות" למשפחות "פחות עניות", אז עשויות (או עלולות) להיות לזה מסקנות מרחיקות לכת על מדיניות רווחה. אני לא לגמרי בטוח שמדובר במחקר חסר תועלת, מחקר ראווה פופוליסטי או עידוד לצריכה, אבל אולי אני יותר נאיבי ממך. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אלון,
אני אנסה להסביר.
לפני כשנה הייתה כתבה בטלוויזיה שבה דיברו על כמה ישראלים עשירים ומצליחים (יזמים, בעלי חברות וכו') ובמקביל הציגו כמה משפחות ישראליות עמידות שבהן לכל ילד היו לפחות 4-5 חוגים בשבוע, בנוסף לשיעורים פרטיים. העשירים והמצליחים סיפרו על הילדות שלהם (אף אחד מהם לא הגיע ממשפחה עשירה) ואיך הם היו מבלים בזמנם הפנוי (בעיקר משחקים בחוץ), בלי חוגים וללא שיעורים פרטיים. כמובן שהיו גם פסיכולוגים שנתנו את פרשנותם ובין היתר הם אמרו שעודף חוגים בפרט ועודף גירויים בכלל עלול דווקא להזיק להתפתחות. אז באותה מידה יכולים לעשות מחקר שמוכיח כי ילדים ממשפחות עמידות שחשופים מגיל אפס לעודף גירויים חומריים (משחקים, חוגים, ג'ימבורי) ניזוקים מכך מבחינה קוגניטיבית וילדים ממשפחות עניות שלא הרעיפו עליהם שפע של גירויים, נוטים להיות יצירתיים יותר והדבר תורם להתפתחותם הקוגניטיבית. אגב, כבר הייתה תביעה ייצוגית של מיליונים נגד "בייבי איינשטיין" ושם הצליחו להוכיח שהקלטות האלה גרמו נזק להתפתחות וסיכון גבוה יותר להפרעות קשב וריכוז בקרב תינוקות עד גיל שנתיים. אז לבחור 500 תינוקות ולתת לאימהות שלהם 300$ בחודש ל- 3 שנים כדי להוכיח קשר סיבתי בין עוני להתפתחות המוח זה נקרא מחקר אמריקאי – מחקר ראווה פופוליסטי שלא תצמח ממנו שום תועלת למדיניות הרווחה, רק עידוד נוסף לצריכה. המממנים של המחקר יהיו תעשיות של מזון וצעצועים לתינוקות, והחוקרים אפילו לא יידעו לאן הלך הכסף ומה בדיוק גרם (אם בכלל) לשיפור בהתפתחות המוח – האם זו תזונה בריאה יותר, משחקים "חכמים" או אימא שפחות חנוקה כספית אז היא לא צורחת כל-כך הרבה או... |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אנקה חביבה, חן-חן לך.
(אגב, לידיעתך, אני התפטרתי מהשירות החשאי אז את יכולה להפסיק לקרוא לי פ.)
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אפרתי, רוב תודות.
את כרגיל מכניסה אותי לפינת ההסמקה.
|
|
|
אנקה
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
פ' יקירה, ביקורת מעולה, הכתובה לעילא ולעילא.
לפי התיאור הספר היה אמור להיות טוב ומעלה.
חבל שהוא נופל לבינוניות. לפעמים הרעיונות מצוינים אבל הביצוע אפעס חלש יותר. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מה זה "אמריקאיים"? למה את חושבת ש-6% זה שולי? לא שמתי לב להקשרים במאמר בין לימודים להצלחה.
אפילו אם לא, ואפילו אם אין קשר בין מוח גדול יותר להצלחה, זה לכל הפחות מעניין. אם יגלו שדווקא יש קשר, ובאופן מובהק (נניח) למישהו שיש לו מוח "עני" גנטית יש 80 אחוז פחות סיכוי להצליח ממישהו עם מוח "עשיר", ובעצם אין "טעם" להשקיע כספים ממשלתיים ברווחה או במתן הזדמנות שווה לכולם כי זה גם ככה לא יעזור? |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
סקירה נהדרת, מנומקת וכתובה כרגיל בכשרון רב.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אלון, אלה מחקרים
כל-כך אמריקאיים שזה מחליא.
שים לב: אוניברסיטת קולומביה היוקרתית של ניו-יורק, אוניברסיטת פרינסטון, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון. מי מממן אותם? מה רצו להגיד? את מי זה משרת? אובמה משווק בכל הכוח את המיתוס של קולג' לכל אחד כערובה להצלחה, בזמן שמחקרים רבים יותר כבר הוכיחו שאין בהכרח קשר בין לימודים להצלחה ויותר חשוב - המציאות הוכיחה שאין בהכרח קשר כזה. סך ההלוואות שניתנו לסטודנטים למימון הלימודים בארצות הברית עומד על מעל טריליון $! ומדובר בסכום שהוכפל בתוך עשור אחרון בלבד. הכלכלן פיטר שיף הלך לבדוק היכן עובדים בעלי תארים בארה"ב והתוצאות מפריכות לחלוטין את התאוריה של אובמה: https://www.youtube.com/watch?v=kXpwAOHJsxg&feature=youtu.be וגם, במחקרים ניסו להציג את ההבדלים כמשמעותיים אבל גם אם נניח של- IQ יש כזאת חשיבות מכרעת (כבר מזמן לא), וה- IQ הממוצע הוא סביב 100-110, מדובר בהפרשים שוליים של עד 6%. שלא לדבר על זה שאין להם שום קשר סיבתי. לאן הכסף הזה ילך? לתזונה בריאה יותר לילדים? לסמים? לצעצועים יקרים? לבגדים? איך התוספת הזאת קשורה לגירויים וליצירת קשרים חדשים במוח? |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
חני, תודה על הקרדיט.
בהחלט לא כל הספרים יכולים או צריכים להיות מופתיים אך ספרים מסוימים מצופים להיות כאלה. וכאמור, גם קלאסיקות מאכזבות לפעמים אז על אחת כמה וכמה אני שומרת לעצמי את האופציה לא להרשים אותך מדי פעם -:). חג שמח! |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
דן, תודה רבה!
תמיד יש חוסר נעימות עם קלאסיקות. נימוקים זה חלק מהעניין. |
|
|
חני
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
אותי כבר הרשמת מזמן.סקירה יפה בל שהספר לא הרשים אותך אבל אולי לא כל הספרים
יכולים להיות מופתיים כי אז היו נגמרים לנו הכוכבים...
חג שמח :) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
הייתכן שעוני הוא עניין גנטי? הייתכן שהביצה והתרנגולת בהיפוך תפקידים?
על פי מחקרים מסויימים, אולי כן. http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3674976,00.html |
|
|
דן סתיו
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
פואנטה
ביקורת מרשימה מאד, מעניינת וכתובה היטב. התרשמתי מאד מהנימוקים שלך.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
