ביקורת ספרותית על תש"ח מאת יורם קניוק
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 1 בדצמבר, 2015
ע"י מיכאל


יותר כמבוא מאשר כביקורת על ספר זה-זהו ניסיון להבין את הספר שמתאר באופן שונה מלחמה שהיא אבן יסוד בקיום מדינת ישראל.

מה שאני עושה מניח לפרטים. אלו נכתבו בהצלחה על ידי חברים שהתיחסו לספר לגופו ולדעתי יצאו כהדברים אינם ברורים..

יש כאן התיחסות לספר, אבל בעיקר ניסיון להבין מה הביא אותו לכתוב כפי שכתב בספריו.


לדוגמה הוא לא מתחרט שקמה המדינה, הוא גאה שלחם על הקמת מדינה.

מנגד: יצאה לדעתו מדינה שהיא גם חלם וגם וגטו. בכך לא מחמיא לה...

הוא כותב שהמדינה הוקמה עבור המתים שלא יחיו בה" מתיחס לשואה ומה שקדם לה. זוהי בעיני קביעה לא פשוטה.

הוא מצביע על האבסורד שהארץ הזו מדינה שרבים בה מאד הערבים היא בעיתית מראש ולכך אין פתרון.

פסימי?שמאלן? לא נראה לי-לא מתאים לו להיות שייך למחנה.

הוא אינו שייך ל"דור הפלמח" ואידיאולוגיות ממנו והלאה.

הוא לא איש פוליטי ההיפך למרות ש"הוכתר" כאיש שמאל. הוא סופר ופובלציסט. האמת שלו אינה מושפעת מהלך רוח

משתנה, (עקבתי אחרי זה וזה נכון לפחות על פי מה שראיתי).

הוא מתמודד עם השואה , עם מלחמת העצמאות, הם נמצאות אצלו במקום טעון כמו אצל כולנו.

הוא לא משאיר אבן על אבן. רק מתבונן בבני אדם, מסיק את מסקנותיו.

הזמנים משתנים אבל האירועים מבחינתו חסרי משמעות כרונולוגית.

למרות זאת רגיש מאד למעשים ולתוצאותיהם.

לתפיסתו כולם אנושיים לטוב וגם לרע .

לתפיסתו כשנוח לאדם בוחר להיתלות באידאות שאותן הם בעצם הוזה. ההזיה כבר מספריו הראשונים היא המציאות
האנושית.

הכתיבה המקורית שלו נובעת מניסיונו מהיותו לוחם בתש"ח, שותף בהעלאת פליטי השואה, אבל הוא גם יצא

כהרפתקן. מלח באוניה. איש בוהמה, אפילו חפש זהב במכסיקו.

לכן כפי שציינתי אין לקבע אותו בתש"ח ולצפות שיכתוב ספר כביכול הסטורי על מלחמה שהשתתף בה.

כתיבו כביכול בהערות שוליים חלקן נוקבות מאד וקשות לעיכול.

החדירה לנפש האדם באשר הוא יש בה הרבה אמפטיה וכאב.

מסע בילתי פוסק אל תוך הנפש, מסע לא מחוייב לסדר העובדות להיסטוריה כי כאמור בעיניו זוהי הזייה, או

לפחות מסע מעבר לזמן ולמקום, יש לציין שתמיד יוצא וחוזר לאירועים קונקטיים בחייו ובחיי הכלל.

קראתי שוב את שכתבתי בעיני זה יותר ספר הדרכה לפני קריאה בספריו.

ייתכן שקלעתי ויתכן שטעיתי. אשמח אם תתקנו אותי. בכל מקרה האיש מעניין , מוכשר מאד, ולדעתי ראוי לתשומת

לב כסופר עברי שצעד בדרך אחרת.


.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מצויינת ומפורטת.
רץ (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת נכונה, לא קראתי את תש"ח אבל קראתי את ספריו האחרים, קניוק היה בגיל 17 כשגוייס או התנדב למלחמה הנוראית, הוא וחבריו יצאו לקרבות, וחבריהם שנשארו חפרו את הקברים למי שיהרג, חלק גדול מהלוחמים היו הלומי קרב, ולדעתי קניוק היה כזה, כך שהוא מתאר מציאות ישראלית דרך נפשו המיוסרת והמבולבלת, לקראת סוף ימין הוא התחשבן עם פולחן המוות של המלחמות, זאת שניסתה להיות הצדקה למחיר הנורא של המלחמות, ויותר מכך הוא התחשבן עם הציונות, בין מה שציפו אלו שהלכו למלחמה מהמדינה הזאת, לאופן שהיא כעת - ראה ערך נבלות, ולכן לדעתי קניוק בהיבט הזה משקף את דור תש"ח היטב.
מיכאל (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
הזכרונות שלו משתלבים עם ההסטוריה לא כך? ההצגה מנסה לגעת בעיקר בצד הקולקטיבי. לדעתי יש בכך פגם היות שהספר מאד אישי אני מסכים אתך שההסטוריה היא אמצעי מבחינתו. ישנם תאורים הסטוריים בראייתו הסובייקטיבית מאד.
רחלי (live) (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
בספר הזה יורם קניוק לא מנסה לספר את ההיסטוריה, אלא דווקא את הזיכרונות המאוד פרטיים ואישיים שלו.... אם אני זוכרת נכונה, הספר הזה גם זיכה אותו בפרס, ואפילו הועלה כהצגה....





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ