אובלומוב אינו גורו באשראם בהודו ואין לו מתכון לחיים מאושרים.
האובלומוביות הקרויה, לכאורה, על שמו, מזוהה עימו משום שאפשר שהוא התוצר העילאי והמובהק ביותר שלה, אך בה בעת הוא גם קורבנה. אובלומוב לא זיקק פילוסופית חיים עמוקה כתוצאה מהתנסות חיים רחבה, אלא שקע לתוך העולם הזה, לאחר שכשל מלהתמודד עם האתגרים שמציבים לו החיים.
את הכשלון הזה מסביר גונצ'רוב בין השאר בהווית החיים והחינוך הרוסי באובלומבקה. אובלומוב, בינו לבין עצמו, מודה בכך: "בא תורו של אחד מרגעי ההכרה הצלולים בחייו של אבלומוב....איזה פחד חש כשבנפשו הופיעה פתאום תמונה חיה ובהירה של גורל האדם ויעודו......כאב לו, והוא התעצב בגלל פיגורו ובלימת הצמיחה של כוחותיו הרוחניים, בגלל הכובד המפריע לכל. כרסמה בו קנאה על כך שאחרים חיים חיים מלאים וחופשיים, הוא – כאילו הושלכה אבן כבדה במשעול קיומו הצר והעלוב. בנפשו החששנית התגבשה ההכרה המייסרת, שצדדים רבים באישיותו לא ניעורו כלל, אחרים לא זכו אלא לנגיעה קלה, ואף לא צד אחד פותח עד הסוף.ובה בשעה הכתה בו בכאב התחושה שגנוז בו, כמו במעמקי הקבר, יסוד טוב ובהיר כלשהו שאולי כבר מת עתה....וכבר לא יפלס לו דרך, כמדומה, מן הסבך ומעבה העצים אל הנתיב הישר.היער סביבו ובנשמתו הולך ומתעבה הולך ומאפיל...ההכרה הבהירה מתעוררת לעיתים רחוקות והולכות, ומעירה את כוחותיו הנמים רק להרף עין. שכלו וכח רצונו משותקים מזמן, וכמדומה, לבלי שוב. מאורעות חייו הצטמצמו לממדים זערוריים, אך גם עם מאורעות אלה אינו מסוגל להתמודד...".
אובלומוב הוא קורבן של הדרך בה גוננו בכפר על בני האצילים הרכים באמצעות דרך גידול מנוונת תמיד תחת סינריהן של האומנות מחד, ופלאי הטבע של מערכת החינוך מאידך: " ראשו גילם בית גנזים סבוך של תיקים, נפשות, ספרות, דתות ועידנים מתים, גדוש אמיתות, בעיות הנחות יסוד וכדומה מכלכלה מדינית ועד מתימטיקה ועוד, שדבר לא קשר ביניהן. זאת היתה כעין ספריה המורכבת אך ורק מכרכים פזורים בודדים מתוחמי ידע שונים". ואובלומוב עצמו – "בין הלימודים לבין החיים השתרעה במוחו תהום שלמה, שהוא אילו לא ניסה לגשר על פניה. את החיים תפס כדבר בפני עצמו, ואת הלימודים כדבר מה מנותק מהחיים".
אובלומוב היה שוקע בחיים השלווים בעיניו אילולא אותו שטולץ, ידיד נעורים ממוצא גרמני . הלה מנסה להאחז באותם רגעי הכרה נדירים במוחו של אובלומוב על מנת "לגאול" אותו מדרך חייו והשיבו למעגל החיים היצרני של החברה הרוסית. גנצ'רוב מיטיב לשרטט את "דילמת המלט" – להיות או להיות – של אובלומוב: "להתקדם- זה אומר להשליך באחת את החלוק הרחב לא רק מכתפיו אלא גם מנשמתו, ממוחו; לטאטא מהקירות עם האבק וקורי עכביש את קורי העכביש מעיניו עד שיפקחו לראות...." פירושו של דבר להיות פעיל ומעורב בחיים. המשמעות – "הרי זו מעין נפחיה ולא חיים: כל הזמן אש בוערת, קולות של התפצחות, להט מהומה...ומתי נשאר זמן לחיות? האם לא עדיף להשאר? להשאר פירושו...למעט לחשוב על כל הדברים שבעולם....להזדקן בשקט ובשלווה בדירת המכרה של טרנטייב".
שטולץ מנסה להוציא את אבלומוב מעצלותו באמצעות הצגתו לאולגה. צעד זה הופך לכח המניע המרכזי ברומן ומשפיע על כל הנפשות הפועלות. אולגה מהווה למעשה היהלום שבכתר האם היא תצליח לגרום לאובלומוב לשנות את אורחות חייו?
אבל אובלומוב אינו רק פסיבי. דרך חייו הוא מעלה בדמויות האחרות את הצורך לחשוב על דרך חייהן ולי כקורא לקרוא את התהיות של אובלומוב ולראות עד כמה שאלות אלה רלבנטיות לימינו אנו.
אובלומוב של גנצ'רוב הוא דמות מורכבת: טפילה מחד, אך גם רוויה טוב לב טהור ואנושיות שחסרה בגיבורים האחרים המאכלסים את החברה הרוסית המעמדית, מאידך. אובלומובקה, אותה אחוזה כפרית בה גדל אבלומוב מוצגת בצורה נפלאה כמקום של שלווה ובטלה- זו מתוארת באופן נפלא במהלך סייסטה רוסית בעיצומו של קיץ: "גם בבית שררה דומית מוות באה שעתה של שנת אחר הצהריים המשותפת לכל....יכולת לעבור את הבית כולו, מקצה אל קצה, ולא לפגוש נפש חיה. בקלות רבה ניתן היה לגנוב את הכל...איש לא היה עומד בדרכם של הגנבים, אם אמנם היו מצוים גנבים באותה חבל ארץ...רק לעיתים נדירות ירים פתאום מישהו את ראשו, יביט הלום שינה...אחר יזנק מהר....וכמפחד לאבד דקות יקרות יאחז בספל הקוואס, ינשוף על הזבובים השטים בתוכו, כך שיסחפו לצד השני...ילחלח את גרונו ואז יצנח שוב על המיטה כמת".
גנצ'רוב מאכלס את הסיפור בשלל דמויות ססגונניות אנשי חברה הגבוהה כגון שוטלץ, אולגה ודודתה ופשוטי העם כמו זאכר, אגפינה, ועוד דמויות רבות היוצרות מסגרת חיים מלאת חיים לסיפור של אולבומוב. גנצ'רוב הצליח לשמר באופן מרשים ומעניין חלק מהווית חיים מרוסיה במחצית הראשונה של המאה ה-19. אינני משוכנע שהשבחים לגונצ'רוב, המצוטטים בגב הספר, מפי טולסטוי, צ'כוב ודוסטוייבסקי שמדובר בסופר שהתברך באותה מידה של כשרון, אבל ספר זה ראוי לקריאה, גם בהשוואה לענקי הספרות הרוסית.
השורה תחתונה: רומן רוסי "קלאסי" כתוב היטב, אמנם לעיתים מכביר במילים על זוטות, אך בסך הכל מעניין ומעורר מחשבה על תכלית החיים ברוסיה של אז ותכלית חיינו היום. מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
