ביקורת ספרותית על מפגש בברלין /מהדורה מחודשת מאת מישקה בן-דוד
ספר טוב

---

כשהייתי ילד, פעם מזמן, הייתי מאוהב בדמות של גיימס בונד. אני זוכר שיצאתי מהקולנוע אחרי ציפייה בלעייניך בלבד ופנטזתי שהנה אני, המרגל הישראלי המהולל, מכה נמרצות במחבלים פוטנציאלים ואז קופץ מעבר לכביש לנשק את הבלונדה שממול.
מאז גדלתי והבנתי שאני רחוק שנות אור ממישהו שמרביץ או שיעז לגשת למישהי ברחוב ולנשק אותה ככה סתם. או שלהיות מרגל, רחוק מהחליפות או החתיכות של גיימס בונד. אבל החלום לאיזה גיבור ריגול ישראלי, רומנטי ומבדר נשאר ככה עמוק בסתר בפנים. אך לצערי אין מי שירים את הכפפה.
אז מישקה הוא לא יאן פלמינג. אפיל לא לה קארה, או טום קלנסי. הגיבור שלו הוא איש מוסד שהוא בעצם איש משפחה. אחרי קריאת הספר יצא לי הרושם שהוא איש מתשע עד חמש מאשר מחסל אי שם במקומות סודים בעולם בעת שהוא מונע את החרבתה של מדינת ישראל.
הגיבור, שמעט מבונד נכנס בו, הוא משתק אדם במכה אחת, מכה חבורה של ניאו-נאצים, בורח במרדף רכבים מהמשטרה הגרמנית, וכל הבנות דלוקות עליו, בעיקר המזכירה שלו (מזכיר משהו?) ללא שום הסבר הגיוני כי דמותו בכלל לא משדרת את זה.
הוא נקרא בין אהבת המדינה למשפחתו, הוריו ניצולי השואה ששונאים ולא סולחים לגרמנים, מגיעים לגרמניה כדי לראות את הנכדים בדיוק באותו רגע שמגיעה חבורה של בני טובים/מעין נוער גבעות אבל עם מטרה טובה לנקום בגרמנים.
הדמויות מסביב לגיבור חלשות לגמרי. אשתו באמת באה רק כעזר כנגדו. אין לה טיפה אופי בסיפור חוץ מהאישה התומכת. הבת מיותרת לגמרי. הבן קצת מעורב יותר בקשר של לסלוח ולדפדף הלאה עד שהמציאות מכה לו בפנים. המפקדים שלו תלושים לגמרי מהסיפור. אביו מתגלה כאיש קשה בכל הקשור לגרמניה, שבגללו בנו יצא לכל דבר למען המדינה. קצין בצנחנים, איש מוסד (ויש לו תואר בבלשנות בכלל).
מנגד, בכלל לא הצלחתי להזדהות עם "נוער הגבעות" שבא לפוצץ את הגויים הרעים. לא עם הרעיון ולא עם הדמויות. הן נראות מעין פלקט שהדביקו עליו תכונות מסוימות. הם מצטיירים כנוער גבעות, למרות שכבר מההתחלה במוסד מגדירים אותם כלא כאלה.
לא שאין ניסיון לתת לדמויות אופי. הסופר פשוט נכשל בכך.
מעבר לסיפור, הוא מנסה לגעת בנושא השואה בדור שני. גם כאן הוא נכשל לדעתי. הרעיון שהשואה השאירה רק את היהודים היותר מוצלחים (דעה של הגיבור כביכול) מבעית ודוחה. ההתייחסות של בני הדור השני שמקבלת את הגרמנים עד הפיצוץ לא אמינה ומאולצת. נראה שהמחבר חיפש בכוח עימות כדי להדגיש שהגרמנים נשארו גרמנים.
אולם, אם תקחו את הספור כסיפור, ולא כנושא שמקורב אלינו כיהודים/ישראלים, אפשר להנות מסיפור טוב. העלילה מתקדמת היטב. הסיפור כתוב בצורה סבירה. שפה עברית שלא לועגת לאינטלגנציה של הקורא. ולמרות שהיא נראית הזויה מדי פעם, אין חורים לא הגיונים בעלילה.

ומה יש לקובה לומר בנושא: שלושה עצמות ועוד פרגית בצד. ועכשיו אני הולכת לנמנם מעט אז לא להפריע לי באס אמ אסים בבקשה.

» ביקורות נוספות של אילן של קובה
» ביקורות נוספות על מפגש בברלין /מהדורה מחודשת