ביקורת ספרותית על גשר סתיו מאת טקאשי מצואוקה
ספר מעולה

---

בגלי צהל ישנה תוכנית המארחת כל פעם יחידה צבאית שונה, ובאחת הפינות בה שואלים את החיילים מה הכי משביז אותם. אז הכי משביז זה שקוראים ספר שממש נהנים ממנו ואחרי זה שום דבר לא טוב מספיק.
ככה זה אחרי שקראתי את הספר "גשר סתו". באמצע הספר על אברהם אברהם (שבו אגע פעם אחרת) הייתי חייב ספר אחר ואיכשהו במקרה נתקלתי בספר זה. לא הייתי מודע לקיומו בכלל. בדיקה מהירה בסימניה (תודה לאל על האתר והאנשים שבו) והחלטתי לעבור לספר זה.
והנה פעמים כי טוב. גם כתוב בצורה נהדרת וגם נושא שמעניין אותי, יפן בימי הביניים. הסיפור מתרחש על פני 600 שנה אבל הוא לא כתוב ברצף היסטורי. הוא מקפץ מתקופה לתקופה, כשלעצמו זה נשמע בעייתי. ואכן בתחילת הספר לא הבנתי מי ומה, אבל מהר מאוד מגלים שהסיפור עובד הכי טוב כך. הכול קשור בסופו של דבר. העבר, ההווה והעתיד. המתח לא היה יכול להבנות יותר טוב מדרך זו (אז לא להיבהל). וכול זה טבול במיסטקה ופילוסופיה יפנית. מתח, מעט היסטוריה והרבה רעיונות מעניינים.
האם אנחנו מאמינים תמיד שפעם היה יותר טוב? או שזו רק אחיזת עיניים שמספרים לנו? האם הניסיון שלנו לחזור לאותם ימים, גם אם הדרך לשם נוגדת את האידיאלוגיה שלנו שווה את זה?
ספר מעולה, שלקראת סופו יש דילמה רצינית. מצד אחד אני כל כך רוצה לדעת מה הסוף ואיך הכול מתחבר יחד, אבל מצד שני אני לא רוצה שזה ייגמר.
לא קראתי את הספר הקודם "ענן של דרורים" אז לא אוכל להשיב האם יש צורך לקרוא אותו קודם. אבל הספר הזה מצויין ומרתק. מומלץ בחום.

ומה יש לקובה לומר בנושא: סטייק אנטריקוט מעולה. אממ...לא. סטיק פילה וול דאן! (הוול דאן זה רק משחק מילים. אני אוהבת סטייקים בכל דרך וצורה, אם למישהו לא ברור). בתאבון.

» ביקורות נוספות של אילן של קובה
» ביקורות נוספות על גשר סתיו