ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 5 בספטמבר, 2015
ע"י אילן של קובה


יש לפעמים אדם צריך לדעת לאכול את הכובע שלו.
התחלתי לקרוא את הספר לפני כמה שנים טובות, אך לא הצלחתי להמשיך אותו אחרי רבע ספר בערך. נראה היה לי שכל הדיבורים על הספר והסופר היו סתמיים. הבטחות לא רציניות כמו שהובטח לי על רם אורן ודומיו. וזה מה שחשבתי עליו.
וכאן נאלצתי לאכול את הכובע.

בניסיון שני, אחרי שרבים באתר הזה שיבחו את הסופר, ניסיתי שוב בדיוק היכן שסיימתי. הסימנייה נשארה עדין שם כאילו ידעה שיבוא יום ואחזור לשם. לקח עדין קצת זמן אבל פתאום הבחנתי שאני בתוך הסיפור הזה. אכן האיש יודע לכתוב. לפתע צצו מולי מילים, משפטים, רעיונות. הסיפור זרם. השפה הייתה עשירה וההבטחה אכן התקיימה.

הדמויות היו ממש גשמיות. מלאות תוכן ואופי. לא ריקות ושטוחות. דורי, הגיבור הראשי, חנון החי בצל אביו על כך שהעדיף אותו פחות, שאשתו משביתה אותו, ואחותו הגדולה.. ובכן, היא אחות גדולה. כל הווייתו היא בנו הקטן והבכיינות הגעגועית אליו קצת מתישה. מרגיזה אפילו. היציאה שלו למסע הזה, בחיפוש אחר אביו (בעקבות הוראה מאחותו הגדולה) אמורה הייתה לשנות אותו, אך בסופה הוא נשאר אותו אדם. חסר אומץ ללכת אחר לבו. הוא אפילו לא מצליח להבין מהו אביו האמתי. אותו אדם שחזר מהתופת של יום כיפור. ולא מצליח להבין את הסיבות להתנהגות של אביו שסוף סוף משתחרר מהטראומה.
מולו, ניצבת ענבר. אישה שהולכת בעקבות ליבה. מלאה באומץ ובתעוזה. סוחבת טראומה משפחתית משלה אך עושה מה שהיא רוצה. לא לחזור לארץ? עולה על הטיסה הראשונה בכיוון השני. המאהב הנשוי שלה מנצל אותה? הורסת לו את האוטו. העבודה, מעניינת ככל שתהיה, שקרית? עוזבת ולא חוזרת. אך הדמות הבדיונית שלה, נסיה, מיותרת לגמרי. לא הבנתי מה היא מוסיפה לסיפור.
גם שאר הדמויות המשניות, מלאות ומוחשיות. מר נבו יודע למלא את הדמויות שלו באופי ותוכן. סיפורי משנה ממלאים את הסיפור המרכזי ומתוכם ניתן להכיר את הדמויות ואת ההיסטוריה שלהן. ונבו מעביר בצורה יפה ושוטפת בין כל הסיפורים, מהסבים שעלו לארץ ועד להווה פה ובחו"ל. בין ההווה הרגעי של הגיבור לבין הזיכרונות שלו שהפכו אותו למה שהוא היום.

אפשר לחפש עוד רבים על מהותו של הספר, אבל האמת שהוא פשוט ספר קריא ומהנה שבהחלט כדאי לקרוא.

והסוף? ובכן, לפעמים הדרך הרבה יותר מעניינת מהיעד וכך גם הפעם. ולא הוסיף.

ומה יש לקובה לומר בנושא: אפשר לקבל עוד סטייק כזה?
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רחלי (live) (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
ממממ....עכשיו כשאני משחזרת...סיימתי אותו בשעה אחת בלבד!!!! פשוט דיפדפתי ודפדפתי ללא הכרה עד שהוא נגמר
נצחיה (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
אחרי ארבעה בתים וגעגוע, לא נראה לי שמשהו יצליח לשכנע אותי להתקרב לאיזה שהוא ספר של אשכול נבו.
אילן של קובה (לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
כנרת, כובע אוכלים יבש. אחרת הוא כבר לא כובע.
את אומרת לא ללכת על ארבעה בתים. להשאר בפנטזיה שנבו סופר? או שיש עתיד?
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
אילן אני מבקשת... ארבעה בתים.. ; ) ~
'נוילנד' הוא ספר מרתק בקריאה ראשונה וקלילה,
ומעורר מחשבות ושאלות בקריאה שניה (עשיתי את שתי הקריאות יחד P:)
בעיקר בעניין האמון והנאמנות, לבנזוג, למשפחה, למולדת,
לערכים - מחוייבות, התמדה וכו'... מעין השתקפות ישראלית כזו...

אהממ..כובעים אוכלים רק עם ממרח אחרת . . D:
ארבעה בתים יכול להמשיך לחכות על המדף.זה לא כזה מעיף,
והגעגוע...אוךך ה-ג-ע-ג-ו-ע . . .


אילן של קובה (לפני 10 שנים)
הכובע היה טעים. תודה.
וכנראה הטעם באמת משתנה עם הזמן.
בכל אופן, ארבע בתים וגעגוג מחכה לי על המדף. אבל הוא רחוק בתור.
yaelhar (לפני 10 שנים)
לפעמים הטעם וזווית הראייה משתנים עם תוספת הניסיון...
(לפני 10 שנים)
לטעמי, היחיד של נבו (שניסיתי) שעובר.. היו עוד שניים שלו שהתחלתי ונטשתי אחרי כמה עמודים בלי סימן ובלי כוונה לחזור אליהם. נוילנד - כן. הוא טוב, גם בעיניי.
שיהיה בתיאבון - עם הכובע..





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ