ביקורת ספרותית על רגעי המזל הקטנים של אמא מאת מתיו קוויק
ספר בסדר

---

ברתולמיו ניל, גבר בן 40 כמעט, מפוחד, תלותי ובודד אשר הפסיד את אימו למחלת הסרטן מגלה פתאום שהוא לא יודע מה נותר לו לעשות עם חייו, עכשיו כשאין לו את אמא לטפל בה.
ברתולמיו התגורר עם אימו, באותו בית במשך כל חייו, מעולם לא יצא לבלות, מעולם לא הלך ללמוד, לטייל, להנות. אימו היא כל מה שהיה לו בחיים וברגע שהוא יוצא מהאיזון הזה הוא מאבד את עצמו.
על מנת להישאר שפוי הוא מתחיל חלופת מכתבים חד צדדית עם ריצ׳רד גיר, השחקן שאימו כה העריצה כל חייה.
ריצ׳רד גיר מהווה לברתולמיו מין איש כזה ברקע שאיתו הוא מתייעץ ומדבר על כל מה שקורה בחייו ולמרות שאין קול ואין עונה בצד השני, ברתולמיו לא מפסיק את ההתכתבות ומעדכן אותו כמעט על בסיס יומי. הוא מספר לו על חששותיו, רגשותיו, חברים שהכיר ואת הדרך שהוא עובר.
דרך המכתבים הללו שחלקם קצרים וחלקם ארוכים, אנו עוברים בעצם תקופת חיים יחסית קצרה שבמהלכה ברתולמיו מכיר אסופת אנשים שהוא מאגד לכדי חבריו הקרובים ויחד הם יוצאים להרפתקאה שמבחינתם היא שיא השיאים בחייהם.
עם המסע הזה אנו מגלים דברים על הדמות שלנו ועל האישיות שלו שגורמים לנו לחוש חמלה מסויימת כלפי אותו אדם.

מדבריו של ברתלומיו תיארתי לי אותו כדמות שפופה, תלותי מאד, ואומנם הוא מנסה להיות אופטימי אך אני ראיתי אותו כאדם מסכן אשר לא ראה דבר וחצי דבר בחייו ובגלל כל הדמות הזו הספר הזה מאד דיכא אותי.
היה לי קשה לקרוא אותו כי היו בו הרבה קטעים שלא גמרו לי לעניין וגם מה שנחשב כסוד גדול שמוסתר ממנו, כבר בתחילת הספר הבנתי מי נגד מי ומה זה הסוד שהסתירו ממנו. הדמויות עצמן נראו לי מנותקות מהמציאות ומאד אקסצנטריות והיה לי קשה למצוא את נקודת החיבור אליהן חוץ מאותה חמלה שהזכרתי. לצערי זה נשמע מעט מתנשא וקשה לומר את זה אבל זו הייתה הרגשתי.

לספר הזה יש פוטנציאל לא ממומש, הוא אחד מיני רבים שמדבר על אובדן וחיים בודדים השואפים להגיע למקום מסויים אבל משהו בו היה חסר לי ולכן אין כאן המלצה או לא, זה לשיקולכם.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על רגעי המזל הקטנים של אמא