ביקורת ספרותית על מקוללים - מקוללים #1 מאת ג'וזפין אנג'ליני
בזבוז של זמן

---

כשהייתי בסביבות גיל 10-11, אהבתי כל ספר שקראתי, לא משנה כמה הוא היה גרוע או זוועתי.
זכור לי רק ספר אחד שהפסקתי באמצע באותה תקופה (כשף של דיו, אם אתם מתעקשים לדעת, הוא היה פשוט נוראי, הוא היה כל כך מתסכל שפשוט הפסקתי לקרוא באמצע)
למזלי, התקופה הזו חלפה לה, ודעתי השתנתה לגבי הספרים, והתחלתי לשנוא כמה מהם.
כיום יש ספרים שאני מתביישת שאפילו העזתי לחבב (עיינו ערך: אליסון נואל וספריה, כן, מודה באשמה, אהבתי אותם, עבר לי למרבה המזל).
היו ספרים שחשבתי שהם נחמדים, רובם הפכו אחרי שנה בערך לספרים השנואים עליי, וחלק קטן מהם נשארו בגדר נחמדים, היו ספרים שהיו בגדר סבירים, נראה לי שכולם הפכו אחרי זה לספרים השנואים עליי.

על מקוללים שמתי עין עוד בזמן שהייתי בתקופה שבה אהבתי כל ספר שקראתי, אני זוכרת שכמעט קניתי אותו כמה פעמים, אבל בסוף ויתרתי לטובת ספרים אחרים שרציתי יותר.
ולבסוף, שנה שעברה, יצא לי להשאיל אותו מהספרייה וסוף סוף לקרוא אותו.
מזל שקראתי את זה רק עכשיו, ועוד יותר מזל שלא קניתי אותו. באמת.

אז יש ילדה בשם הלן, היא בלונדינית (דא), היא גרה בעיירה קטנה ונידחת (מוכר לכם מאיפשהו?) וכמובן שהיא שונה מכולם, ורואה דברים מוזרים וככל הנראה יש לה כוחות או משהו כזה (וואו, איזו מקוריות!) ויום אחד מגיעה משפחה חדשה לאיזור (די, זה פשוט היה כל כך לא צפוי!) ויש במשפחה נער מתבגר (וואלה?) ובהתחלה היא והנער ההוא שונאים אחד את השני (*מגלגלת עיניים*) ואז, נחשו מה? הם מתאהבים! (וואו, זה אפילו פחות צפוי!).
ואם זה לא היה מספיק נדוש ומטומטם בשבילכם, אז זו אהבה אסורה.

וזה מה שאני זוכרת, כי בשלב הזה הפסקתי לקרוא, ואני ממש לא בן אדם שמפסיק ספרים באמצע.
הספר הזה נדוש, משעמם, צפוי ואידיוטי. הרגשתי כאילו קראתי אותו כבר לפחות מיליון פעמים. כאילו אלו אותן דמויות רק עם שמות שונים.

וברור לי שהילדה בת ה11 שהייתי פעם היתה מחבבת את הספר, וככל הנראה הייתה קוראת את שאר הספרים בסדרה, ואולי אפילו הייתה קונה את כולם. אבל למזלי, היא לא עשתה את זה, וחסכה לי המון זמן, שבו יכולתי לקרוא ספרים טובים יותר מזה.

אז לסיכום, אם אתם אוהבים ספרים צפויים, ממוחזרים, קיטשיים בצורה חולנית עם דמויות שטחיות ומטומטמות, זה הספר בשבילכם

» ביקורות נוספות של SHIRA
» ביקורות נוספות על מקוללים - מקוללים #1