ביקורת ספרותית על ירח שבור מאת סאלי גרדנר
ספר טוב

---

אני חושבת שכולנו יכולים להסכים על זה שספרי דיסטופיה לנוער זה נושא חרוש לגמרי שכבר איבד את כל הפואנטה שלו וצריך סופר עם כישרון ורעיון מטורף כדי שאולי - רק אולי - יוכל להיכתב ספר דיסטופיה לנוער שלא יקבל ישר את התגית "מועתק" ו"חרוש"
ובכן, גם ירח שבור לא מצליח לגמרי להתחמק מהתגית הזאת. ובינינו, אם הייתי יודעת שהוא ספר דיסטופיה לפני שהשאלתי אותו מהספרייה - לא הייתי נוגעת בו בכלל וכנראה גם לא קוראת אותו אף פעם.

על התקציר של הספר עברתי ברפרוף ופספסתי את העובדה שמדובר בספר דיסטופי, זה נשמע כמו ספר על ילד דיסלקטי והקשיים שהוא עובר כדי להשתלב בחברה שלנו, לא ציפיתי להמון בתכלס, אבל לא היה לי מה להפסיד אז השאלתי אותו.
מיותר לציין שהוא היה לחלוטין ההפך ממה שציפיתי

הספר הזה שונה איכשהו ,אני מניחה שהסיבה לכך הוא כי הוא לא נכתב כדי להיות ספר דיטופי לנוער - בניגוד להרבה ספרים אחרים בז'אנר - הוא באמת נכתב כדי להעביר משהו, ולכן כל מבנה העלילה והסיפור היו אחרים, וה"נוסחה הקבועה" שיש לרוב בספרים בסגנון הזה, לא באה לידי ביטוי בספר הזה. לא הייתה כאן שום נערה מתבגרת יפהפייה שנכנסת בבת אחת לחיו של הגיבור שלנו ומשנה אותם ושניהם ביחד מצילים את העולם ופוטרים אותו מהשלטון האכזרי ששולט בו.

אחד מהדברים שעברו בספר הכי טוב הייתה האכזריות שתוארה שמה, מה שהיה נפלא בעיני זה שהאכזריות תוארה בפשטות מפחידה כמעט, כמו שילד רואה אותה. ואני לא הצלחתי להישאר אדישה לזה בזמן הקריאה. רציתי לבוא ולעודד את הדמות השבורה של סטנדיש.

אין ספק שאחד מהדברים שהסופרת ניסתה לעשות זה להעביר את כל הספר מנקודת מבטו של ילד בצורה אמינה. וזה עבד לה לגמרי לדעתי.
המון דברים לא מסופרים לנו במהלך הספר והעלילה מתקדמת בקצב מהיר. אנחנו לא יודעים איפה הסיפור מתרחש, והרבה פעמים לא כל כך הבנתי מה הולך בגלל המחסור בפרטים. האם זה העתיד של העולם שלנו? או מעיין יקום מקביל? האם יש מישהו שהוא שליט? מי הוא?
אנחנו כן מקבלים פה ושם פרטים ושמות כמו "הממסד" או העובדה שאנשים שתומכים בו זוכים למעמד גבוה יותר. אבל בעיני החורים במידע לא נעשו מתוך עצלנות או פיתוח עלילתי לא טוב. להיפך, הם חיזקו את האמינות של הספר ואת העובדה שהוא מסופר מנקודת מבטו של ילד ואת הדברים שבהם הדמות שלו מעדיפה להתעסק ולדבר עליהם - במקרה הזה, בהחלט לא העולם הדיסטופי שבו הוא חי.

סיימתי את הספר אחרי יומיים - ואני דיי בטוחה שאם רוצים אפשר לסיים אותו בכמה שעות - והייתי קצת מבולבלת, לא כל כך ידעתי מה לחשוב, רק כמה שעות מאוחר יותר התחלתי לגבש עליו דעה.
ומשהו בו השפיע עליי, אני לא יודעת להסביר בדיוק מה ואיך או למה. אבל הוא עשה את מה שספרי נוער עתידניים כל כך מתיימרים לעשות ונכשלים שוב ושוב כל פעם. מצאתי את עצמי חושבת עליו, דואגת לדמויות, רוצה לקרוא עוד.
זה בעיני מה שהכי חשוב, אם סופר גורם לך להרהר בספר שלו גם אחרי הקריאה, אין ספק שהוא עשה את העבודה.

אז לא הכל מובן, לפעמים קשה קצת לעקוב אחרי מה שקורה או להבין מה קורה. אבל זה ספר נהדר שמשאיר אתכם לחשוב. ואני שמחה מאוד שיצא לי לקרוא אותו ואני ללא ספק ממליצה עליו.

» ביקורות נוספות של SHIRA
» ביקורות נוספות על ירח שבור