“אווה דלירה היקרה, אני מסתכלת בדף של הספר שלך באתר שאני רשומה בו ושמדבר על ספרים, ואני רואה משהו עצוב: נכתבה רק ביקורת אחת לספר שלך (ע"י just a girl שרשמה יפה מאוד) וניקוד לא גבוה. וזה עצוב, כי יותר אנשים צריכים להכיר את הספר שלך ולקרוא אותו. כנראה שאני הביקורת השנייה כאן. נקווה שאחרי יהיו עוד הרבה. כבר הרבה זמן רציתי לכתוב לך, אבל היו אצלי אורחים ולא היה לי נעים לכתוב לך בזמן שיש לי אורחים. ו”

“מכירים את ג'ון גרין? ברור שכן. אוהבים אותו? מן הסתם. יש לו כפילה, שהכתיבה שלה גורמת בדיוק לאותן תוצאות. מי זאת? אווה דלירה שמה. היא גרמה לי לקנות הספר, לקרוא כל הלילה, ולעבור רכבת הרים של רגשות. נכון שבהתחלה השוויתי אותה לג'ון גרין? אז שמעריציו יסלחו לי, אבל היא פשוט טובה יותר.”

“כשאני חושבת על הספר הזה, עולה לי רק מילה אחת בראש: מסובך. לא רק זה, הבעיה השנייה היא שאני לא יכולה לתת לו הגדרה מסוימת. "מדהים", "מרגש", פשוט לא קשור.. זה ספר די קשה, כי היה לי קשה להבין את כל הרגשות שלה, אז, זה מסובך! מה שהכי אהבתי בספר שסקיי הוא לא כמו כל הבנים הגיבורים בספרים האחרים, הוא שונה כזה.. וזה היה לי חביב:) אז זה ספר שאני ממש שמחה שקראתי למרות שהתחרפנתי ממנו. אווה דלירה היא סופרת”

“תמיד הייתי בקשר טוב עם ההורים שלי. קשר כזה שלא מסתירים סודות, ומדברים, ויותר טוב- מרגישים לגמרי בנוח לדבר. זאת כנראה אחת הסיבות שמוזר לי לשמוע שבבתים מסוימים,עניין התקשורת בכלל לא תקף. בבתים מסוימים, ההורה הוא יצור חטטן ופרנואיד במובן הרע של המילה, והילד לא מרגיש בנוח לדבר איתו. או בכלל, להיות איתו. זאת כנראה אחת הסיבות שילדים רעים הם גם ילדים טובים של ההורים שלהם- ליד ההורים שלהם הם ילדים מקסי”

“אווה דלירה היקרה, אני מסתכלת בדף של הספר שלך באתר שאני רשומה בו ושמדבר על ספרים, ואני רואה משהו עצוב: נכתבה רק ביקורת אחת לספר שלך (ע"י just a girl שרשמה יפה מאוד) וניקוד לא גבוה. וזה עצוב, כי יותר אנשים צריכים להכיר את הספר שלך ולקרוא אותו. כנראה שאני הביקורת השנייה כאן. נקווה שאחרי יהיו עוד הרבה. כבר הרבה זמן רציתי לכתוב לך, אבל היו אצלי אורחים ולא היה לי נעים לכתוב לך בזמן שיש לי אורחים. ו”

“מכירים את ג'ון גרין? ברור שכן. אוהבים אותו? מן הסתם. יש לו כפילה, שהכתיבה שלה גורמת בדיוק לאותן תוצאות. מי זאת? אווה דלירה שמה. היא גרמה לי לקנות הספר, לקרוא כל הלילה, ולעבור רכבת הרים של רגשות. נכון שבהתחלה השוויתי אותה לג'ון גרין? אז שמעריציו יסלחו לי, אבל היא פשוט טובה יותר.”

“כשאני חושבת על הספר הזה, עולה לי רק מילה אחת בראש: מסובך. לא רק זה, הבעיה השנייה היא שאני לא יכולה לתת לו הגדרה מסוימת. "מדהים", "מרגש", פשוט לא קשור.. זה ספר די קשה, כי היה לי קשה להבין את כל הרגשות שלה, אז, זה מסובך! מה שהכי אהבתי בספר שסקיי הוא לא כמו כל הבנים הגיבורים בספרים האחרים, הוא שונה כזה.. וזה היה לי חביב:) אז זה ספר שאני ממש שמחה שקראתי למרות שהתחרפנתי ממנו. אווה דלירה היא סופרת”

“תמיד הייתי בקשר טוב עם ההורים שלי. קשר כזה שלא מסתירים סודות, ומדברים, ויותר טוב- מרגישים לגמרי בנוח לדבר. זאת כנראה אחת הסיבות שמוזר לי לשמוע שבבתים מסוימים,עניין התקשורת בכלל לא תקף. בבתים מסוימים, ההורה הוא יצור חטטן ופרנואיד במובן הרע של המילה, והילד לא מרגיש בנוח לדבר איתו. או בכלל, להיות איתו. זאת כנראה אחת הסיבות שילדים רעים הם גם ילדים טובים של ההורים שלהם- ליד ההורים שלהם הם ילדים מקסי”