ביקורת ספרותית על כס הזכוכית - כס הזכוכית #1 מאת שרה ג'יי מאס
ספר לא משהו

---

לא, זהו, דיי, מספיק, יש גבול מסוים.
אני התייאשתי באופן סופי.
כמה עוד ספרי נוער אני אצטרך לסבול? כמה פעמים אני אפול בפח של 'ספר מצליח בחו"ל עם טונות שבחים והמלצות שמתברר כלגמרי דפוק'
באמת שנמאס לי מזה.
אז כן, כס הזכוכית הוא עוד אחד מהספרים האלה.
האמת שגם אותו לא התחלתי בכזו התלהבות עצומה כי שמעתי עליו כמה וכמה דעות שציננו קצת את הציפייה, אז לא היו לי כאלו ציפיות, למזלי.
בכל מקרה, זאת הולכת להיות קטילה, עצבנית במעט וכנראה קצת מתוסכלת, תהנו.

אז הבעיה המרכזית של הספר הזה זה שהוא לא אמין, א י ן א מ י נ ו ת, בכלל.
אני מצטערת, אף שליט שפוי לא הולך לקחת את המתנקשים הכי מסוכנים בממלכה ואשכרה לסמוך עליהם שיעבדו בשבילו בשביל חירות ולא יברחו באמצע או משהו, נופ, לא יקרה, הבסיס של העלילה לא אמין, מה שהופך את כל העלילה עצמה ללא אמינה.
ותחרות בין המתמודדים לראות מי מהם הכי ראוי? רציני, אפשר להעתיק יותר מכל ספר נוער קיים?

והדמויות, הדמויות, לעזאזל.
שוב - החוסר אמינות קיים גם כאן, הדמויות לא אמינות.
סלינה היא מתנקשת אכזרית שנשלח למחנה עבודה נוראי שבו עברה התעללות.
האם חלק מזה מתבטא במהלך הספר? לא, אני לא רואה על הדמות שלה איזושהי טראומה, פחד, שיגעון, ניכור, התרחקות, אכזריות. כ ל ו ם.
היא תוך שניה וחצי נהפכת לנסיכה מפונקת שכל מה שמעניין אותה זה כמה יפה היא נראית וכמה דוריאן חתיך.
ודוריאן עצמו, באמת, הוא פשוט קלישאה, קראתי על הדמות שלו כבר ככ הרבה פעמים, היא לא הפתיעה אותי, לא חידשה לי, ככה גם הדמות של קייאול.

וכאילו, הבאתם מתנקשים ורוצחים לארמון, אין אבטחה? אין שמירה? למה נותנים להם להסתובב חופשי ברחבי הארמון? וללכת לנשפים?
למה כשמתחילות הרציחות הם לא חושדים באחד מהמתנקשים? כל אדם שפוי היה פשוט אוסר את כולם בחדרים שלהם בשלב הזה ולא נותן לאף אחד לבקר אותם ומשחרר אותם רק ורק למבחנים.
אבל כמובן שזה לא קורה - למה? כי זה מה שהעלילה צריכה, ושדוריאן יוכל להתאהב בסלינה, כמובן.

ועוד משהו שהפריע לי זה שהספר מסופר בגוף שלישי, ולרוב הוא עוקב אחרי הדמות של סלינה, אבל לפעמים מספרים על דוריאן וקייאול ולפעמים עוד דמויות אחרות, אבל שזה קרה, זה היה תמיד בקשר לסלינה.
לא אני מצטערת, זה לא עובד ככה, אם את כותבת על דמויות אחרות, אני רוצה לדעת גם עליהן ועל החיים שלהם, כי אז זה יוצר את הרושם שהחיים שלהם סובבים סביב סלינה. ואני מצטערת, זה פשוט לא אמין ועצלני במיוחד.
והיו איזה כוחות קסם הוזכרו בשלב מסוים? לא? זה פשוט הוזכר לאיזה פעמיים ונעלם,אז או שאת מזכירה כוחות קסם ומשלבת אותם בעלילה, או שאת לא כותבת עליהם בכלל. כי אז זה פשוט מיותר.

שאני אתחיל לדבר בכלל על המשולש אהבה? נראה לי שלא, אין טעם, כולנו היינו שם, רק אגיד שהיו כמה וכמה צעקות של תסכול מצידי.

*עלול להכיל ספוילרים קטנטנים, אבל באמת שזה כנראה לא יפריע לרובכם, רק לאלו שממש ממש ממש נמנעים גם מהפרטים הכי קטנים*
אבל מה שהכי מעצבן אותי בכל העניין, זה שהסופרת עשתה כאן איזושהי תעלומת רצח כלשהי, הייתה לה הזדמנות לטוויסט, להתפתחות בלתי צפויה, לקחת את הדמות שהכי לא חשדנו בה ולהפוך אותה לזאת שעומדת מאחורי זה, זה לגמרי עבד בספר 'מלכה אדומה' וגרם לי לחבב את הספר הזה טיפה יותר ולא לתייג אותו כ'גרוע'.
וזה היה יכול לקרות פה, באמת, היא הייתה יכולה להפתיע את כולנו.
אבל לא, היא בחרה ללכת בדרך הצפויה, מה שהפך את הספר לאפילו יותר פתטי, חבל.
*סוף ספק-ספוילר*

אבל בכל זאת, למרות היותו פתטי וקישטי ומייאש ביותר, מצאתי את עצמי נהנית מחלקים מסוימים של הקריאה, והכתיבה דווקא הייתה נחמדה מאוד. ויש לפעמים משהו נחמד בלקרוא עלילה קלילה כזאת שלא באמת מאלצת אותי לחשוב. ואני חושבת שכמה הדברים הקטנים האלה הפכו אותו מ'אסון מוחלט' ל'קריא מינוס'
אבל בכל זאת, אני לא ממליצה עליו וכנראה שלא אגש לספר השני.

לסיכום - אם אתם רוצים פנטזיה אפית טובה, לכו תקראו את הספרים של ברנדון סנדרסון.

» ביקורות נוספות של SHIRA
» ביקורות נוספות על כס הזכוכית - כס הזכוכית #1