ביקורת ספרותית על חלופית - SWITCHED - טריל #1 מאת אמנדה הוקינג
בזבוז של זמן

---

קטגורית ספרי הנוער
זו ללא ספר קטגוריה ספרותית גדולה שכוללת מגוון רחב למדי של ז'אנרים.
אבל בואו נעצור לרגע ונחשוב, מה ההבדל העיקרי בין ספר נוער לספר מבוגרים? מה בדיוק הופך את ספרי הנוער למיועדים עבור נוער?
התשובה כאן, היא המורכבות הפחותה שלהם.

היי, ולפני שאתם קופצים עלי ואומרים שאני מכלילה, וזורקים דוגמאות, תזכרו שתמיד יש ספרים שהם יוצאים מהכלל, ושאני מדברת על רוב הספרים שלי אישית יצא להיתקל בהם.
ובאמת,אז טובים ככל שיהיו, חייבים להודות שהעלילה הרבה יותר פשוטה להבנה והרבה פחות מורכבת ברוב ספרי הנוער מאשר בספרי מבוגרים.

ושלא תטעו, אין שום רע בספרים שהם פשוטים להבנה, והם לאו דווקא מזלזלים באינטליגנציה של בני נוער, הם פשוט עושים את ההבנה קלה בהרבה והופכים את הקריאה לזורמת יותר, וזה מה שרוב הנוער מחפש, ספר שהוא כייפי. גם אני, שספרים מורכבים מעניינים אותי מאוד, צריכה מדי פעם הפוגה של ספר נוער קליל.
אבל תמיד יהיו את הספרים האלה שיזלזלו באינטליגנציה שלנו, שיפשטו את העלילה יותר מדי, ולצערי הם הרבה יותר נפוצים עכשיו.

בטח הבנתם את זה כבר לפי הדירוג, אבל חלופית הוא מסוג הספרים בעלי העלילה הפשוטה עד כדי גיחוך, והוא גם מועתק, מאוד.

*החלק הזה של הביקורת עלול להכיל ספוילרים, אבל אתם בטח מכירים כבר את נוסחת העלילה הזאת בעל-פה אז זה לא כזה משנה*

אז יש נערה, היא כמובן יפהפייה מהממת, היא תמיד הרגישה שונה ומוזרה, מגיע ילד חדש לבית הספר והיא מתאהבת בו תוך שלוש שניות בדיוק, ואז הוא מספר לה שהיא שייכת לגזע של יצורים על טבעיים בשם טרילים ואימא שלה היא המלכה שלהם, היא עוזבת את הבית והולכת לחיות איתם,
ובואו לא נשכח את המשולש אהבה, כן, גם פה יש אחד כזה.

הדמות הראשית, וונדי, עצבנה אותי להחריד, היא הייתה מוכנה לנטוש את הדודה שלה ואחיה שבאמת אהבו אותה כל החיים ודאגו לה באמת ועשו הכל למענה כי איזה בחור חתיך אמר לה ש"יש מקום שאליו היא שייכת"
וואו, וואו, זה כל כך הגיוני.

וכמובן התירוץ שלה לדרוש את הבחור החתיך לצידה הייתה כדי שהוא יגן עליה, כי היא חלילה לא יכולה ללמוד להגן על עצמה, לא אמרו שיש לה איזה כוחות בהתחלה? מה איתם? סופרת יקרה, אם עשית לה כוחות, הם לאורך כל הספר, הם לא מופיעים כשאת צריכה אותם ונעלמים כשאת לא, זה לא עובד ככה.

האימא האמתית שלה, היא מלכה קרה ואדישה שלא מרוצה ממנה וממה שהיא עושה לאורך כל הספר, אבל וונדי שלנו נשארת בארמון לכל אורך הספר, במקום לעשות כל מה שכל אדם נורמלי היה עושה, שזה לחזור חזרה למשפחה המאמצת שלך ולסרב להיות חלק מגזע הטרילים האלה. היא נשארת שם, ולוקח לה ספר שלם עד שהיא סוף סוף מתעוררת ומבינה שלא כיף לה שם ושהיא לא רוצה להיות מלכה ושהמשפחה שלה עדיפה.

שני הבנים במשולש האהבה לא מעניינים, הם כמובן השלמות המהלכת כל אחד, והם שם בשביל שהגיבורה שלנו תתאהב בהם, לא יותר.


הכי עלה לי על העצבים זה שלא הסבירו כלום לאורך כל הספר, כלום. וכאן אנחנו מגיעים לנקודה שממנה נבע הנאום הארוך בתחילת הביקורת.
איך הטרילים האלה התפתחו בכלל? ולמה מצד אחד הם רואים את עצמם נעלים מבני אדם ומצד שני תלויים בהם כדי לחיות? איך הטרילים נפרדו לשתי קבוצות בכלל? למה שמישהו ירצה לוותר על הילד שלו למשך 18 שנה? מה לעזאזל קרה לתינוק שהחליפו אותו בה? איך אימא שלה ידעה את זה בכלל?
נאדה, וונדי לא שואלת כלום, למה שתשאל? זה משעמם ומורכב מדי לבני נוער, כל מה שמעניין אותם זה איך היא מסתכלת על הבן החתיך.

אגב, להיכנס לבית של נערה בזמן שהיא ישנה זה עדיין לגיטימי לחלוטין, זה גם הזמן המושלם כדי לספר לה שהיא על טבעית ושהדודה שלה ואחיה הם בכלל לא המשפחה האמתית שלה.
תזכרו את זה, סופרים לעתיד.

נמאס לי מספרים מטופשים כאלה ומסופרים שחושבים שהם יכולים לזלזל לנו באינטליגנציה ושלכתוב ספר נוער זה הדרך הקלה להשיג כסף, והכי גרוע, זה שזה באמת מצליח להם, ואנשים באמת קונים את כל הזבל הזה. זה מתסכל אותי.

אבל נו, אני עכשיו עומדת להתחיל מרתון ספרי ברנדון סנדרסון, אני אני מניחה שלא אתקל בעוד הרבה ספרים גרועים בזמן הקרוב

» ביקורות נוספות של SHIRA
» ביקורות נוספות על חלופית - SWITCHED - טריל #1