ביקורת ספרותית על מקוללים - מקוללים #1 מאת ג'וזפין אנג'ליני
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 19 בינואר, 2016
ע"י S-E-5914


מקוללים.
מקוללים #1.
ג'וזפין אנג'ליני.
שלושה כוכבים.








ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עצמה תכיל ספויילרים, אבל אני אזהיר עליהם מראש.]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}






❄ ❄ ❄

כמה זמן זה היה?
שנה כמעט? אולי יותר... לא זוכרת. לצורך העניין נגיד שזו הייתה שנה.
במשך שנה אחת החברות שלי אמרה שלי לקרוא את הספר הזה. היא כל הזמן אמרה שהיא ספר טוב, שהיא ממש אהבה אותו, שהיא רוצה שגם אני אקרא אותו, אתם יודעים, הנוהל הרגיל.
אז היא השאילה לי אותו לפני כמה חודשים וחיכתה שאני אקרא אותו.
אבל בית ספר, אז זה לא קרה כל כך מהר, וגם כאוס היה יותר חשוב לי אז סיימתי אותו קודם.
אבל בסוף קראתי, הלוא לשם ביקורת על ספר הנ"ל אני פה ^^ (איזה כיף זה שפה גבוהה לפעמים חיחי).

❄ ❄ ❄

כפי שכתוב בתקציר, בספר מסופר על הלן שהיא גרה על אי, ואלים, וקללה, ואהבה אסורה, ובלה בלה בלה בלה. אם אתם רוצים להתעקש על התקציר אתם מוזמנים לעצור וללכת לקרוא אותו להנאתכם.

בכל מקרה, כמו שהתחלתי לומר.
התקציר הוא בעצם המראה החיצוני של הספר, הקנקן לצורך העניין.
וכמו שאומר המשפט הידוע: "אל תסתכל בקנק, אלא במה שיש בו".
משפט מופלא.
מתאר כמעט כל מה שאני מאמינה בו - לא לשפוט כלום לפני שחווים אותו (במקרה של החיים), קוראים אותו (במקרה של ספר), רואים אותו (במקרה של סרט, סדרה, תוכנית וכו'), מכירים אותו (במקרה של אנשים) וכו'. אני מאמינה בלבדוק את הדברים ולבד ולהחליט אחרי זה. בגלל זה גם קראתי את "מכשפה וקוסם" אפילו שאמרו לי שהוא גרוע ואני עושה את טעות חיי, ועוד אחרים.
עדיף לשפוט בעצמי ולהחליט לבד מאשר להסתמך על דעה של אחרים.

נחזור ל"מקוללים".
כל פעם לפני שאני קוראת ספר אני מרגישה מחוייבת לסקור את כל צדדי הכריכה ולקרוא לפחות פעמיים את התקציר.
וכמו רבים, שמעתי מיתולוגיה יוונית ואלים, משהו אצלי נדלק קצת.

❄ ❄ ❄

סגנון העלילה כמובן מוכר לכולם.
ראינו אותו באלפי ספרים לנוער, וגם בסדרות.
העולם קטן וכל רעיון קטן כבר נחשב לחיקוי של משהו אחר.
אבל פה זה התחיל קצת שונה, והיו פרטים שהשתנו. אם כי הבסיס לספר נוער טיפוסי נשאר.


❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄

⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂חלק בעל ספויילרים⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂

הלן.
וואי היו קטעים שהיא פשוט עצבנה אותי.
"אוי לוקאס אני רוצה אותך" "אני צריכה אותך" "המגע שלך" "כל כך יפה" "אני מעדיפה להיות איתך מאשר באימון שיכין אותי להתקלות עם מישהו שמסוגל להרוג אותי" "אני מוכנה לנסוע איתך לכל מקום ולנטוש את האבא הפגוע והמסכן שלי מאחור" וכו'.
היו פשוט קטעים שזה נשמע כל כך פתטי ומטומטם עד כדי גלגול עיניים מזלזל.

ולוקאס.
הוא חמוד ומתוק ברור.
אבל גם לא הבנתי את הקטע שהוא מנשק אותה על הצוואר, מחזיק לה את היד בכל מקום, וכו' וכו'. אבל אסור לו. סבבה אסור לך את תתחיל אפילו. תתמרד? גם טוב. אבל מה הקטע שאתה עושה את הכל ואז כשהיא רק מנסה לשים לו יד על הכתף כניחום הוא לא מרשה.
טימטום.

קלייר וג'ייסון.
סורי נוט סורי, אבל הם הזוג האהוב עליי בספר הזה.
הם רבים כל הזמן ומהרגע הראשון היה לי ברור מה הולך לקרות. אבל הם כל כך חמודים ומצחיקים.

דפני.
"אני צריכה לבוא להציל את הבת שלי אחרי שש-עשרה - שבע-עשרה שנה שלא ראיתי אותה. אבל אני צריכה לחטוף אותה בשביל זה. הו, ואולי על הדרך אני אעשה קצת בלגן ואשחק את עצמי סתומה, חפה מפשע וכאלה."
מבחינתי זה בייסקלי מה שלדעתי היא חשבה.
והשקר הסתום הזה שהלן ולוקאס, שסוף סוף כשהם היו ביחד הצלחתי להתחיל איכשהו לאהוב אותם ולא לגלגל עיינים על כל מעשה דפוק או מטומטם שלהם, שהם בני דודים. וואי פשוט הזוי לדעתי. ועוד לפני שפנדורה אמרה משהו על זה שאחיה מת לפני 19 שנה וזה לא הגיוני ובלה בלה. זכרתי שאמרו שההוא שמתחבא (שכחתי את שמו) לא יצא כבר עשרים שנה, מאז המוות של האח הצעיר. והלן אמרו שהיא חגגה רק 17. ואיך בדיוק, אם כל הכבוד לסיבוכים בעלילה, איך בדיוק אל-למחצה מת יכול להכניס אלה-למחצה להריון שלוש שנים אחרי?! הסבירו לי את ההגיון ואיך אף אחד לא חכם מספיק כדי להפעיל את המוח שלו?!

קללת אחיות הדם.
רק לי זה נשמע דיי דפוק.
מלא בין הבתים, מובן, מקובל.
אבל בתוך בני המשפחה אם מישהו הורג קרוב. מבינה את ההגיון אבל זה נשמע דפוק.
כאילו קריאון הרג את פנגורה, אז באה הקללה הזו, ואז הקטור מרגיש מחוייב להרוג את קריאון, ואז כשהוא עושה את זה הקללה באה עליו, ועכשיו לוקאס וכל שאר בית בתי מרגישים את הצורך להרוג אותו. ותחשבו אם לא היו עוצרים אותם זה היה פשוט מעגל שלא נגמר ולא נגמר ולא נגמר לעולם.

⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂סוף החלק בעל ספויילרים⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂⁂

❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄

עם כל מה שאמרתי בחלק עם הספויילרים.
חשבתי שהספר היה יחסית טוב.
העלילה דיי זרמה.
היה מתח מידי פעם לפעם.
היו גם קצת קטעים שלא חזיתי.
הכתיבה לא הייתה הכי טובה שיש, אבל הייתה ברורה וזורמת בעין.

❄ ❄ ❄

עוד לא החלטתי אם שווה לי לקרוא את ההמשכים, באנגלית או עברית או בכלל, כי הספר בהחלט השאיר בסוף טיפה שמץ של עוד.
אבל אני עוד לא יודעת אם בכמות מספיקה כדי שאני באמת אקרא את הספרים הבאים אם יש לי ברירה אחרת.

❄ ❄ ❄

הו, והערה אחרונה שכחתי להגיד, לכל מי שנרתע או לא מהספר כי כתוב "סקסי" - אפשר להירגע. אין בו שום דבר "סקסי". (לדעתי לפחות.)


❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄ ❄



אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי: ^_^
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הנאום הזה שלי, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת XD
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
S-E-5914 (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
טנקס ריצ'י ^^
עוד לא החלטתי... אבל נראה, אולי יום אחד לא ישארו יותר ספרים לקרוא, או שאני אשנה את דעתי.
ריצ' רצ' (לפני 9 שנים ו-8 חודשים)
אחלה ביקורת:)

ואני מאוד ממליצה לך לא להמשיך, זה סתם בזבוז זמן. אין לי בכלל מושג למה קראתי את הטרילוגיה הזאתי אבל... תיהני לך אם תחליטי כן להמשיך(או שלא תיהני) (יותר הגיוני שלא)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ