מי שקורא את הסקירות שלי יודע שאני מאוד אוהב ספרי זיכרונות ובייחוד זיכרונות אישיים. הספר הנ"ל הוא בדיוק אחד מהספרים הללו עם משהו ייחודי משלו והוא - דגש על אוכל. אניה פון ברמזן היא היום אוטוריטה בענייני אוכל, לאחר ספרי בישול שפירסמה. היא נולדה בברה"מ והיגרה כילדה עם אימה לארה"ב, במסגרת ההגירה היהודית כביכול לישראל בשנות השבעים – הגירה שרוב מהגריה היגרו לארה"ב. בסיפרה זה, היא מביאה את קורות משפחתה וגלגוליה. (סבה היה בעל תפקיד חשוב במערכת הסובייטית) המיוחד כאן הוא, שהיא מספרת על תנאי החיים בילדותה של "האנשים הרגילים", בשלהי התקופה הסובייטית. על הדירות ה"קומונליות" המשותפות של כמה משפחות בדירה אחת, על הקשיים בהשגת מוצרי מזון, התורים בחנויות וכו... מה בעצם אכלו וכיצד אילתרו מאכלים בעזרת תחליפים שונים. בה בשעה שהאליטה הסובייטית חייה חיי פאר שכללו דאצ'ות (דירות נופש) עם חנויות מיוחדות שבהן היה ניתן להשיג הכל!... השיפור בתנאי החיים כשעברו לדירות שיכון קטנטנות וזהות. על זיכרונותיה מתקופת ההגירה. גם באמריקה בהתחלה הן לא לקקו דבש... החל מתקופת הפרסטרויקה (ההפשרה) של גורבצ'וב שבה ניתן היה לברמזן לחזור ולבקר בה (וכך עשתה) עברה רוסיה שינויים עצומים שכללו את התמוטטות ברה"מ בשלבים שונים וכיצד זה התבטא במה שהיה או לא היה לאכול. פון ברמזן ביקרה ברוסיה מאז פעמים רבות עד הזיכרון הטרי האחרון שלה ממוסקבה, של השנים האחרונות כשהיא נוכחת לדעת כמה השתנתה העיר! היום אמנם יש בה הכל - אבל הכל התייקר בה מאוד, כולל המזון כמובן...
לסיום היא מביאה כמה מתכונים למאכלים שמככבים בזיכרונותיה אבל הם נמצאים כאן רק "לקישוט" כי כאמור הספר הוא בעיקר ספר זיכרונות מתובלים באוכל... קראתי אותו בהנאה רבה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
