הנשים באוטובוס דיברו לידי ברוסית שוטפת, ולא הבנתי מילה. הסתכלתי בחלון וחייכתי לעצמי. אולי לא הבנתי את השפה, אבל ידעתי יותר על התרבות ממנה באו. אני צריכה לרדת, אותתתי בשפת גוף והתרוממתי לצלצל בפעמון. הן החליפו עוד משפט ואחת מהן אמרה לי- גם אנחנו יורדות כאן, זה בסדר :)
זה ספר על אוכל רוסי. כלומר על איך הכינו אוכל במהלך המאה ה-20, כשהאוכל ברוסיה השתנה מתקופה לתקופה, לפי מדיניות הממשלה וגחמותיה. למדתי ממנו הרבה בנוסף למידע על האוכל, כי הוא גם סוג של ספר הסטוריה, הסטוריה דרך האוכל וגם דרך ההסטוריה המשפחתית של הכותבת.
ממש נהניתי מהספר: הקלילות שלו, הצרות של העולם האחר והמוזר, עם הכללים השונים כל כך, הסיפור שחורז את הכל- הסיפור האישי והסיפור הלאומי, המתכונים בסוף שנותנים דגש כדי לסמן את נקודות הציון בצורה טובה יותר. עורר אותי לחשוב על משפחה ובית, כמה שבאמת האוכל השתנה במהלך השנים, כמה שהמתכונים והבישול מושפעים ממה שיש בבית ובחנות המכולת, וגם על הערכים שמונחלים תוך כדי האוכל- מסורת, משפחתיות, אירוח.
בנוסף, הספר עורר בי המון הערכה לעליה הגדולה הזו מברית המועצות, לכל האנשים והנשים שבאו מארץ זרה והשתלבו כאן בהדרגה ובהבנה שאף פעם אולי לא נבין עד הסוף את המקום ממנו באו, ועכשיו יש מקום חדש וצריך להסתגל אליו, ואל האוכל שלו כמובן.
חמישה כוכבים, תקראו אם אתם רוצים ספר טוב וקליל, מצחיק ומפתיע, שיסחוף אתכם למחוזות חדשים ולא מוכרים, לאוירה שונה ולאופטימיות בלתי נדלית.
