ביקורת ספרותית על במופלא ממני מאת אמונה אלון
ספר מעולה

---

כשהודעתי למשפחה המורחבת שאני הולכת לקחת חופשת לידה של שנה אבא שלי אמר: מה? שנה שלמה? את תשתגעי, יהיה לך משעמם.

השנה הסתיימה, שבתי לעבודה וכמו שציפיתי מראש - לא היה משעמם אפילו לשניה.
לא קל לחזור לעבודה אחרי שנה נפלאה בבית.
דילמת האמהות והקריירה המודחקת לרוב מתפרצת, כל בכי של הקטן אצל המטפלת בבוקר, כל סימן זעיר לאי שביעות רצון של השלישי מהצהרון, כל ריצה מהירה מבית הספר-לבית-לחוג-לשיעורי-בית-מקלחת-ארוחת-ערב-למה-אתם-עדיין-ערים??!? מעוררים תהיות מחודשות.

אז חזרתי לבמופלא ממני של אמונה אלון, המתאים מאין כמוהו לחיבוטי נפש מהסוג הזה.

בראשית היה המדרש על רב יוחנן וריש לקיש.
רבי יוחנן מחזיר בתשובה את ריש לקיש. לא, הוא לא מבטיח לו שבגיהנום יותר חם, הוא מבטיח לו את אחותו לאשה.
אבל אחרי שנות אידיליה של לימוד, חברות וקשרים משפחתיים פורץ סכסוך בין השניים, החברות מתנפצת, דברים קשים מוטחים, ריש לקיש מת ורבי יוחנן משתגע.
והאשה - אחותו של רבי יוחנן, אשתו של ריש לקיש מה איתה?
מי יודע.
אמונה אלון החליטה לתת שם וקול לאשה הזו.
היא העבירה אותה לימינו אנו, קראה לה לירז, ערכה שינוים מתבקשים בסיפור והוא מסופר לנו בקולה של האשה - לירז.
אבל לא רק הוא מסופר לנו.
במקביל, מסופר לנו סיפור חייה של אותה הגיבורה לולא היתה נישאת לאביב (התואם לריש לקיש בסיפור המודרני).
בסיפור המקביל, לירז לא מתחתנת, לא מביאה ילדים לעולם, אחיה לא הופך לרב גדול העומד בראש ישיבה חדשנית אך היא עצמה דווקא הופכת למעבירת שיעורים מבוקשת במיוחד, חדשנית ומרתקת.

אהבה מול בדידות
אמהות מול (סוג של) קריירה
חיים מול מוות.
הרבה חיים מול מוות. לירז הנשואה, האם, בהריון במהלך הספר. מתכוננת להבאת חיים לעולם.
לירז הרווקה מפרסמת מאמר נגד ילודה.
ללירז הנשואה יש חברה רווקה הרוצה ללדת ילד אך חוששת. כך יש מי שישקף לה את האפשרות הנגדית, הבודדת, העצמאית. בגירסה של לירז הרווקה אותה חברה דווקא כן בוחרת להביא ילד לעולם ושוב יש מי שישקף את האפשרות הנגדית. את הבאת החיים, את שבירת הבדידות בדרך האנושית הבסיסית והקדומה הזו שאולי מנוגדת לאינטרסים שלנו, כפי שטוענת לירז במאמרה, אבל כנראה עובדת ומפיגה את הבדידות.
חברה מהמדרשה מוזכרת כלאחר יד בשתי הגירסאות, באחת - היא התאבדה בתקופת המדרשה. בשניה - היא מופיעה כנשואה בהריון. ושוב: מוות מול חיים. מי שהציל אותה, אגב, היו ההורים שלה. אלו שנתנו לה חיים בפעם הראשונה - היו שם שוב כדי לתת לה חיים בפעם השניה. מה הפלא שהיא מופיעה כשהיא בהריון, כולה בטחון במוסד ההורות.
לירז הנשואה מתפייסת עם אמה וסולחת לה על עוולות העבר. לירז הנשואה מביאה חיים לעולם, וכשיש חיים, יש דינמיות, יש שינוי ויש אפשרות לפיוס. בגירסה הזו, האם מבריאה מסרטן.
אצל לירז הרווקה הכל קפוא, עומד במקום. מה שנשבר אנו יכול להיתקן ועל כן היא אינה יכולה להשלים עם אמה. גם כשזו גוססת מסרטן.
ואולי רק מי שחוותה את האמהות על כל קשייה ואתגריה יכולה לסלוח לאמה על טעויותיה.
לירז הנשואה היא חוה. אם כל חי, אמם של החיים עצמם.
לירז הרווקה, המכונה לילי, היא לילית.
וברקע מרחף הביטוי התלמודי: או חברותא או מיתותא.
הפרידה של אביב ונאור מהווה סוג של מוות עבור אביב, כפי שבסיפור המדרשי - ריש לקיש אכן מת.
בגירסה בה השניים כלל אינם נפגשים בשנית ומקימים בית מדרש ייחודי - נאור חי חיים דלים, מוחמצים. סוג של מוות רוחני.

אבל אני אחזור לנקודה שבשלה חזרתי אל הספר הזה: אמהות מול קריירה.
מכירים את סיפור בלעם והאתון?
בלעם מכה את אתונו ואז קורה נס מופלא מאין כמוהו: האתון פותחת את פיה ומדברת.
ואלו דברי חוכמה, אלו פנינים מופלאות, אומרת האתון כשהיא סוף סוף פותחת את פיה?
ובכן... אכזבה. האתון אומרת בדיוק את מה שהיה ניתן לצפות מאתון לומר, לו רק ידעה לדבר. למה הכאבת לי? תוהה האתון בעלבון.

להבדיל, בספר, פותחת אמונה אלון את פיה של האשה שהמדרש לא נתן לנו את נקודת מבטה על האירועים.
והאשה, שפתה עשירה וקולחת וציורית. אבל מי שמצפה לשמוע ממנה חידושים, נקודת מבט ייחודית, השופכת אור אחר על המאורעות - יתאכזב. היא מספרת את אותו סיפור, בקולה שהוא באמת נהדר, ולא עוד.
מי שדווקא כן מחדשת חידושים על הסיפור המדרשי ויש לה מה לומר עליו היא דווקא לירז הרווקה, המעבירה שיעור על המדרש.

כן, יש פה הקצנה של דילמת האמהות מול הקריירה.
כמובן שאשה נשואה, אם, יכולה גם ללמוד תורה ולהעביר שיעורים.
אבל כמו שאומרת אחת הדמויות בספר - לכל בחירה יש מחיר.
ההקצנה בספר היא האמצעי להדגיש את המחיר הזה.
ללירז הנשואה, האם, אין קול במדרש כי לא היה לה קול במציאות. היא לא למדה תורה, היא לא חידשה חידושים.
באותם הימים - זו לא היתה אפשרות עבור אשה. נשים היו רעיות ואמהות בלבד.
מה המחיר שנשים משלמות עבור הזכות להיות בעלות קול? מה המחיר שהן משלמות עבור האמהות?
הספר מעלה את הדילמות האלו תוך כדי סיפור סוחף, כתוב היטב.
הוא לא דידקטי, הוא לא מתיימר לתת תשובות או אמיתות מוחלטות.
הוא מציף, מעלה לתודעה, מזגזג בין האפשרויות. ומרתק.

ובכל זאת, אפשר לראות רמז לבחירתה של הסופרת בסצנה הסופית הכפולה של הספר שהיא סצנת לידה. בכל זאת - חיים.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על במופלא ממני