ביקורת ספרותית על במופלא ממני מאת אמונה אלון
ספר מעולה

---

אמונה אלון כתבה עיבוד חופשי לסיפור התלמודי על ריש לקיש, ולדילמות העולות ממנו. הספר "במופלא ממני" מציג קונפליקטים רבים. המרכזי מביניהם הוא הקונפליקט של תורה מול משפחה. בעוד רבות נכתב על הבחירה בין קריירה ומשפחה, והניסיונות הכושלים לשלב ביניהם, לגיבורת הספר קונפליקט שונה. את החיבור לתורה היא מנסה בשתי דרכים שונות, והן שני המישורים העיקריים שבספר. באחת היא רעייתו התומכת של אדם המקדיש עצמו לתורה. בשניה – היא הבוחרת ללמוד וללמד. ושתי הדרכים גם יחד מתנפצות כבר בתחילת הספר. לירז הרעיה מגלה שאדם לא יכול לשלוט על עבודת ה' של זולתו, ודבקותה באביב מנתקת בינה ובין התורה. לירז הלמדנית, המורה והכותבת, איבדה את אביב, הנפש התאומה, המיועדת לה מאז ומעולם, והיא מוותרת במודע על חיי משפחה. אהבת תורה, ואהבה זוגית, לפחות מנקודת מבט נשית, נמצאות במסלול התנגשות.

מה זאת אהבה?
אהבה היא הרבה דברים שונים זה מזה. יש לה פנים שונות ומגוונות. לכל הפנים הללו יש דבר אחד במשותף. אהבה היא רגש, ובתור כזאת היא אינה ניתנת לניתוח רציונלי. אבל זה מה שאמונה אלון מנסה לעשות בספרה. אמונה אלון מעלה אהבה על שולחן הניתוחים, ורוצה לראות ממה היא מורכבת. אהבה בין אח ואחות, אהבה בין אדם וחברו, אהבה בין אדם ותורתו, בין מורה לתלמידיו, בין כותב לקהל קוראיו, בין בת לאימה, ובין אם לילדיה. וכמובן – אהבה בין איש ואישה. נראה שאין שום סוג אהבה שאינו זוכה לניתוח, חקירה ובדיקה. אין סוג שלא זוכה לאמירה כפולה של מחד גיסא... ולעומת זאת מאידך גיסא...

ואני רוצה לדבר על סוג אחר של אהבה. אהבה שנוצרת בין הקורא ובין הטקסט שהוא קרא. לא תמיד יש כזאת אהבה, אבל אחת לכמה מאות ספרים – היא נוצרת. לפני כן, לפני רגע ה"קליק", המכריע – אפשר לדבר הרבה. לנתח את הטקסט, את המניעים, את השפה, את התחביר, את בחירת הדמויות ועיצובן, את העומק או את הרדידות וכך הלאה. אבל כל זה – עד שנוצר הקליק. מרגע שנוצר הקליק, כל זה כבר לא משנה.

אמונה אלון נכנסה אל מתחת לעור שלי כבר בספר הקודם, זה בעל השם הבלתי אפשרי "ותכתבו: אהובתנו", אי שם בפרקים הראשונים שלו. ומשם ואילך, זה סיפור אהבה, שעבר הלאה לספר הנוכחי "במופלא ממני". אני יכולה לכתוב במישור השכלי על המקוריות בכתיבת העלילה, על הדלתות המסתובבות הרבות בספר, על שתי פניה של הדמות הראשית. מן הצד השני אפשר לבקר ולשים לב שבשלב כלשהו העלילה נשכחת, ואיתה גם אמינותה, והמחברת שוקעת מדי ברבדי תת הטקסט, האנלוגיות, והאלגוריות. אפשר להעריך את זרימת הכתיבה ואת העברית המשובחת, וגם לבקר את המקומות בהם הזרימה הזאת נקטעת משום מה. אבל כל הדברים האלה לא משנים. יש כאן אהבה, והיא מנצחת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על במופלא ממני