ביקורת ספרותית על במופלא ממני מאת אמונה אלון
ספר בסדר

---

אין ספק שאלון יודעת לכתוב. יודעת איך לבנות עלילה ואיך להציג את הנושא עליו היא רוצה לכתוב מכמה זוויות ובכמה הסתכלויות שגורמות לך לחשוב.

אבל, עבורי זה ספר אכזרי מדי. הוא מציג את הרע שבאדם במוחלטות שאינה נסבלת עבורי. כאשר קראתי את הספר ונתקלתי בכל מיני סיטואציות קשות שאלון הציגה, שאלתי את עצמי האם באמת היה צורך לספר את הסיפור כך? האם כדי להציג שבר או כדי להסביר מהפך או לכל מטרה אחרת היה צורך דווקא בברוטליות כזאת. התשובה, מבחינתי, ברוב הסיפורים, היא לא. אולם זה לא הדבר החשוב. החשוב מבחינתי הוא שתוך כדי קריאה אני לא רוצה להיתקל להכריח את עצמי לצאת מהסיפור ולחשוב על הסופר, אני רוצה לעבור את התהליך שמעביר אותי הספר ובסופו אחשוב על הסופר, על דרך הכתיבה וכו'. אך בקריאה זו לא יכולתי לנהוג כך, כל הזמן חשבתי על הסופרת ועל החלטותיה.

בנוסף, אלון גם בספרה זה וגם ב"שמחה גדולה בשמיים" (את הספר "ותכתבו: אהובתנו" לא קראתי) קושרת בחבלים הדוקים בין קיום המצוות והאמונה ובין אהבה לאדם אחד. במקום לספק לאדם את אמונתו ככלי להתמודדות או כעולם רוחני השייך לאדם, היא קושרת אותו בתווך בין אנשים, ואם התווך מתפרק- לאמונה אין איפה להיתפס. זוהי, לדעתי הצגה פשטנית מדי ושאינה חודרת לעומק הדמויות. (יתכן שבספר אחד זה יכול להיות לגיטימי, יש אכן אנשים שכך נראה עולמם, אך זה נראה סידרתי). זו גם נראית דרך פשוטה מדי לבחור כדי להציג שינוי בעולם רוחני. בחירה קלה כסיבה לשבר או כתוצאה משבר.

כיוון שאלון היא סופרת טובה והיא מעלה בכתיבתה מספר דברים חשובים, אני לא מצטערת שקראתי את ספרה. עם זאת, לא אחזור לקרוא אותו שוב.

» ביקורות נוספות של א"ן
» ביקורות נוספות על במופלא ממני