ביקורת ספרותית על חימו מלך ירושלים - מהדורה חדשה 2004 מאת יורם קניוק
ספר טוב

---

תמיד אהבתי את יורם קניוק.
שלא כמו סופרים אחרים, ״שחינכו״ אותי לאהוב את ספריהם והחליטו לעשות לי בייצפר על אף שמזמן כבר איני תלמידה, מעודדים אותי להתעמק בתחומי ענייניהם ומאיצים בי לפנות למקורות נוספים בכדי להבין עד תום את צפונות ליבם (באר בעיקר אך לעיתים גם עוז)
עם קניוק לעומת זאת, היתה זו אהבה ממבט ראשון.
הוא העז לטלטל, להחריד ולזעזע.
הוא לא חשש מהקורא ולא ניסה למצוא חן בעיניו. הישיר מבטו וירה משפטים היישר למטרה משל היה צלף מנוסה וללא שום צורך להסוות את עצמו בביגוד או צבעי מלחמה, מעל גג בניין או מוסתר תחת עלווה.
ככה, איך שהוא, נטו.

״בתו״ שקראתי בימי נעוריי השפיע עלי עמוקות, לא פחות ממנו ואולי אף יותר: אדם בן כלב שהעביר בי זרמי חשמל וגרם לי לחשוב על קורבנות השואה בצורה קצת אחרת.
אני קוראת את ספריו ולמרות שהם כמעט תמיד דנים בנושאים מורכבים וכואבים נוכח בהם יצר הישרדות בלתי נדלה, אחיזה נואשת בחיים ולמרות שהכל מסביבן קורס, דמויותיו מכמירות לב ובלתי נשכחות.
ל״חימו״ הגעתי רק עתה מטעמים שאינם ברורים לי, אולי משום שראיתי את הסרט בכיכובה של אלונה קמחי היפה ומשהו שם לא הסתדר לי.
ייתכן שהייתי צעירה מדי ולא קישרתי את העלילה לסופר ופתאום נתקלתי בספר בסניף של ״סיפור חוזר״ וראיתי את שמו וכשקראתי את אחורי הספר הבנתי שאכן אינני טועה והסרט מבוסס על הסיפור. כמו כן צויין בתקציר כי הסופר בן 39, צעיר ממני בשנתיים וזה שבר אותי סופית ורכשתי מייד את קניוק, שישאר כנראה צעיר לנצח בעותק הספציפי הזה.

הימים ימי מלחמה, שחרור ירושלים וחמוטל, אחות במקצועה מגיעה לבי״ח ארעי הממוקם במנזר על מנת לטפל בפצועים הממשיכים להגיע מהעיר המדממת.
היא מקצועית, עניינית ונראית טוב.
לא מתרגשת משום דבר ומקפידה שלא לדבר על חייה הפרטיים.
מטפלת בפצועים ולא מתלוננת עד כי נתקלת בחימו פרח, פצוע אנוש וחסר תקווה ונקשרת אליו באופן יוצא דופן.
מה שכה מוזר בתוכנה של העלילה הוא, שנוכחותו של חימו הינה הכי שולית, הכי משנית והכי חסרת חשיבות ולמרות ששמו מככב בכותרת הספר,
הוא אינו מדבר, אינו זז ואין בכוחו לעורר תפניות חדות ודרמטיות בסיפור.
אך למשמע כל מלמול קטן או רחש מצידו, מקבלת דמותה של חמוטל מכות חשמל ועושה ניסים ונפלאות, מקסימה את כולם ומעוררת ערגה באחדים מהם.
אותי היא לא הרשימה!! אפילו קצת הזכירה לי את האחות קרת הלב מ״קן הקוקייה״ אבל יש לציין כי כי תכונותיה המקוממות (״מושלמת״ ואינה יוצאת מכליה) מבליטות את הדיס-הרמוניה שבדמויות המשניות, על כל שלל חולשותיהם, מאווייהם ורצונם.
סיפור שבו לדמויות המשניות יש נפח ומשמעות, גאוני בעיניי. בפרט משום שמה שנתפס כמושלם הוא למעשה לקוי ומה שלקוי הוא מקובל והגיוני.

קניוק במיטבו.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על חימו מלך ירושלים - מהדורה חדשה 2004