ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 21 באוגוסט, 2015
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
אני אוהב לקרוא ספרים לא מוכרים. אמנם לא יוצא לי לקרוא הרבה ספרים כאלו (טוב, בגלל שהם לא כל כך מוכרים) אבל כשיוצא לי לקרוא ספרים כאלו, אני מאוד שמח.
ועוד יותר שמח לכתוב ביקורת על הספר הזה, שגם הוא לא ממש מוכר, ושרק שני אנשים בסך הכל כתבו עליו ביקורת.
***
בכל מדינה ומדינה, שחיים בה שני עמים שונים או יותר, קיים סכסוך כלשהו. אצלנו זה, כמובן, הסכסוך הישראלי-פלסטיני שנמשך כבר משהו כמו 86 שנים (החל ממאורעות תרפ"ט) וכנראה שלא יסתיים בקרוב (אני כבר לא כל כך אופטימי כפי שהייתי).
אולם בכל זאת יש תקווה. קלושה כלל שתהיה, לשלום. שלום אמיתי. כי הספר הזה "השמנפופים והחדחוטים - המשמנאים והמרזנאים" מאת אנדרה מורואה, מוכיח שבכל מקום שיש בו מלחמה, יש בו גם שלום.
הפעם זו מלחמה בין האנשים השמנמנים, הנמוכים והעליזים שאוהבים לזלול ממתקים, לבין האנשים הרזים, הגבוהים, שלאכול בשבילם זה ממש בזבוז של זמן.
השמנים והרזים חיים באותו עולם, וקיים ביניהם סכסוך מתמשך. הם לא מסתדרים כל כך טוב זה עם זה, כי הם כל כך שונים זה מזה. חלק אחד של העולם הזה שייך לשמנים, וחלק אחר שייך לרזים (וכמובן שלכל אחד מהם יש עיר בירה, ואפילו מלך).
לכל אחד מהעמים יש צבא שמתאמנים בו, ומתכוננים ליום הגורלי של פרוץ המלחמה הגדולה, שנראה כאילו היא עומדת לפרוץ בכל רגע.
את העולם הזה מגלים שני אחים, אדמון ותיירי, שהם בעצם באו היישר מהעולם שלנו, מצרפת, אל העולם הזה, של השמנפופים והחדחוטים (או המשמנאים והמרזנאים, כפי שקוראים להם בגרסה השנייה של הסיפור. אני, אגב, אהבתי יותר את הגרסה הראשונה, הצבעונית). אדמון הוא נער שמנמן שאוהב כל היום לזלול ממתקים, ואילו תיירי הוא נער רזה, כמעט מקלון, שפחות אוהב לזלול ממתקים. איך שהם נוחתים בעולם הזה שאליו הם מגיעים, הם נאלצים להיפרד זה מזה, בצער רב מכיוון שבין האחים, למרות כל השוני ביניהם (שאדמון הוא שמן ותיירי הוא רזה), יש אהבת נפש גדולה - אדמון נשלח לטריטוריה של השמנפופים השמנמנים ותיירי נשלח לטריטוריה של החדחוטים הרזים.
מאותו רגע, הם נהיים תושבים לכל דבר של העולם הזה שאליו הם מגיעים. וכמובן שהם גם לוקחים חלק בצבא ובהכנות למלחמה הגדולה.
ובאופן בלתי צפוי, דווקא אדמון ותיירי יביאו בסוף את השלום במדינה. איך? תקראו ותגלו.
ספר משעשע, כיפי, חכם, שמתאים לכל הגילאים (למרות השם הילדותי משהו) ובעל מוסר השכל חשוב: מלחמות הן דבר מיותר.
ולא רק המלחמות שלהם. גם המלחמות שלנו. של כולנו.
21 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על השמנפופים והחדחוטים - תרגום חדש - המשמנאים והמרזנאים - התרגום הישן (שני תרגומים בספר אחד)
» ביקורות נוספות על השמנפופים והחדחוטים - תרגום חדש - המשמנאים והמרזנאים - התרגום הישן (שני תרגומים בספר אחד)
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה, מוריה!
נשמע שגיבור הספר הזה הוא ממש מסכן... כן, באמת קצת מזכיר את זה. כן, מסתבר שאני היחיד מבין שלושה בסך הכל. |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת נהדרת, כרגיל. נשמע מעורר מחשבה.
מזכיר לי ספר שקראתי בילדותי, אני לא זוכרת את שמו, על עיר שבה חיים רק אנשים שעירים ועיר שבה חיים רק אנשים קירחים, ואיש אחד שהיתה לו רק שערה אחת על הראש לא התקבל לשתיהן. והוא לא הצליח להיפטר ממנה. זה היה משעשע. רק זשל"ב ישלוף מהמדף ספר בשם השמנפופים והחדחוטים - המשמנאים והמרזנאים :) |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה, מומו. זה אכן אחלה ספר!
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה רבה, חני. גם אני מקווה שהחיים יהיו פשוטים כמו בביקורות שלי...
|
|
|
מוּמוּ
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת טובה נשמכ אחלה ספר.
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
זשי ביקורת יפה ..איזה נפלא אם החיים המורכבים בין שלום למלחמה היו פשוטים יותר כמו בסקירות לך...
אל תאבד מהתקווה באיזה שהוא דור האסימון יפול...
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אני חושב שצריך לקרוא יותר ספרים, כדי שאוצר המילים של בני הנוער יתגמש.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
החוקרים הלשוניים היום אומרים שלבני הנוער יש אוצר מילים בן 400 מילה.
אגב, נכון שהידע היום נגיש. אבל מה שבא בקלות הולך בקלות. וידע שנרכש ביזע יחזיק מעמד זמן רב.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
חחח, מה שנכון נכון נכון :)
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
העולם התקדם מבחינה טכנולוגית, אבל הולך אחורה מבחינות אחרות. לרוב החברים שלך
יש אוצר מילים מצומצם ורצוף באייקונים.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה, אפרתי. אולי זה ככה בגלל שגם העולם התקדם עם השנים, ואפשר להחשף לכל כך הרבה דברים... אני מניח שאת צודקת.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תאמין לי זשל"ב יקירי, שבגילך לא הייתי חכמה כמוך ולא יודעת להתנסח כמוך. אבל השנים
מביאות חוכמה ומוסיפות זוויות הסתכלות. אז מה שנראה לך כרגע חקוק בסלע יתברר לך בעוד כמה שנים כמו רוח חולפת.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
יקירוביץ', תודה. ברור שאתה יכול.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אפרתי - למה שאני אירה בך? מה אני נראה לך, מחבל?
תודה על המילים הטובות. אולי את צודקת, ואני צעיר מדי, אבל אני כמעט בטוח שגם בעוד כמה שנים, כשאני כבר לא יהיה כזה צעיר, הדיעות שלי לא ישתנו בהרבה. אולי הם יהיו קצת יותר מסודרות כי, בכל זאת, הגיל עושה את שלו. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אריאל - כיוון שהיא אפשר לדעת במדוייק מתי הסכסוך באמת החל, יצאתי בנקודת הנחה שזה התחיל שם. ברור שלא הכל בטוח.
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
(גם אני)
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אני יודעת, אריאל, אין מה לעשות. זשל"ב הוא חכם מאוד ואינטליגנטי וכותב נהדר. אבל הוא ילד.
סליחה זשל"ב. אתה יכול לירות בי. אבל אמרתי את זה.
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
הי, אפרתי, אני בצד שלך! כל הכוחות חדל! רק ניסיתי להסביר לזשל"ב למה התכוונת, כי נדמה לי שהוא לא הבין.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
וולקאם! מתאים לך, יקירוביץ'.
|
|
|
יקירוביץ'
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
דיונים פוליטיים! אפשר להצטרף?
זלש"ב - ביקורת יפה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
כן, אריאל, אי סימטריה. אם שריפת המשפחה ושריפת הנער מירושלים עוררה פלצות בכל אדם
כמעט, אז טרור פלסטיני נתפס כלגיטימי בקרב רוב רובם של הערבים, כולל רבים רבים מערביי ישראל, גם כאלה שלא יעסקו בטרור בעצמם. לא חייבים ללכלך את הידיים. רוח גבית ותמיכה מוסרית ברוע הן זוועה בפני עצמה. למעשה, אירופאים רבים אינם מסתייגים מהטרור הפלסטיני כשהוא מופנה כלפי ישראלים ורואים בו פעולה לגיטימית לשחרור. לכן הם משתדלים להפריד בין טרור איסלמיסטי לבין פלסטיני, כאילו האחרון יש לו צידוק מוסרי. לא אשכח את הפיגוע שהיה בבית מלון במצריים לפני שנים רבות, כשהיא הייתה יעד מועדף על ישראלים בימי תור הזהב של היחסים. כל המרואיינים גינו את הפיגוע באותן מילים: הפיגוע יזיק מאוד לתיירות במצריים...
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
זשל"ב, מצדי תזכור את הלל כהן לנצח :) רק הערה שוב, הלל כהן אומר בהקדמה שלו שקשה למצוא את נקודת ההתחלה של הסכסוך הישראלי פלסטיני, ושהוא בוחר להתחיל בתרפ"ט. אצלך, לעומת זאת, זה מופיע כעובדה מוסכמת: "הסכסוך הישראלי-פלסטיני שנמשך כבר משהו כמו 86 שנים (החל ממאורעות תרפ"ט)". בחייאת, תדייק.
ודבר שני, אם יורשה לי לתמצת את טענות הימנים כאן מתחתיי: בסיפורים מהסוג הזה יש סימטריה - אף צד לא אשם יותר מהשני - ובמציאות סימטריה היא דבר נדיר. ממילא קצת יותר קשה להגיע לשלום. אם אני מבין נכון, זה מה שאפרתי טענה כאן על טרור יהודי מול טרור פלסטיני. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
שום וויכוח הוא לא שטחי.
ולא צריך אהבה גדולה. מספיק שלא תהיה שנאה. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אפרתי - שמעתי שדני דנון התמנה להיות שגריר ישראל בחו"ל.
היה עדיף אם הוא היה נשאר בחלל. כך לפחות הוא יגרום פחות נזק לכדור הארץ. |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
זשל"ב, העובדה שאתה מציב את טענות שני הצדדים כאילו הן מסונכרנות, מראש מורידה את
רמת הוויכוח לשטחית ביותר. וזה שאתה חושב שבציבור הערבי רק הקיצוניים הם קיצוניים, זה נחמד, אבל לא נכון.
גם שמאלנים פנאטיים יוצאים בדרך כלל מנקודת הנחה שאנחנו צריכים לוותר, אבל גם הם לא חושבים שאם יהיה הסכם שלום תשרור אהבה גדולה בינינו. ואת זה אומרת לך אישה שבכלל לא חושבת שכל הערבים שונאים אותנו. |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אכן. יש לנו יחסי ציבור איומים ונוראים בעולם. ויחצנות זה שם המשחק היום בעולם וירטואלי
וויזואלי כמו עולמנו הנוכחי, שבו תמונה אחת וכו' והיום אין כבר כלום חוץ מתמונות ושטחיות.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אוקי היקרה, זה שהתפרצת לדיון, רק הופך את הדיון ליותר מעניין!
אפרתי - אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך. ראיתי את כל הסרטונים המזעזעים של הילדים שמתאמנים אצל החמאס ומשתחלים אל תוך בורות ויורים ועוד כל מני דברים שילדים בגילם לא צריכים לעשות, וכמובן את השנאה לישראל. אבל חמאס הם קיצוניים. אז ברור שהם יעשות את כל הדברים האלו. גם קיצוניים כאלה יש אצל היהודים - זה פשוט מתבטא בצורה קצת שונה. אני מתכוון אל רוב האוכלוסיה הערבית (והיהודית) שאמם לא מניקה להם חלב של שנאה. אמנם יש בתים שבהם אולי הערבים לא הכי מסמפטים את היהודים, או יהודים שלא מסמפטים במיוחד את הערבים, אבל זה לא מגיע לממדים כאלה ענקיים של שנאה כמו שאפשר לראות אצל החמאס ואנשי תג מחיר. ואני לא תמים. אני גם לא שוגה באשליות. אולי גילי צעיר מדי כדי שהדברים שלי יתקבלו ברצינות, אבל אני יודע על מה אני מדבר. כמו שאמרתי, כל אחד והדיעה שלו על העניין. גם אני מאוד רוצה שתקום ממשלת שמאל. אני לא בטוח שהם יצליחו (ואני לא חי באשליה שזה יקרה) אבל תנו להם לפחות לנסות, רבאק! אבל בסך הכל, כולנו אחים. אני מקווה שגם נשמור על יחסים טובים ולא נתדרדר כמו הרבה אנשים מסביבנו... אוקי - יפה אמרת, כאשר אמרת שאם הסכסוך היה כמו סכסוך של ילדים בגן, אולי הוא היה פתיר יותר. לא באמת חשבתי על זה. בכל מקרה, כשאמרתי שהסכסוך הוא כמו סכסוך של ילדים בגן, התכוונתי לזה שהוא כל כך טיפשי. לגבי הפתרון, אין ממש מקום להשוואה... "כשערבים ויהודים רבים על שטח, זה כמו ששני ילדים רבים על עוגה. צריך להגיע לפשרה כדי ששני הצדדים יהיו מרוצים. לשם כך, צריכים לקום מנהיגים טובים משני הצדדים שיסכימו להגיע לפשרה הזאת, כדי שבסוף גם הילד הערבי וגם הילד היהודי יקבל את חתיכת העוגה שהוא רצה" |
|
|
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
טוב, אמשיך להתתפרץ - בהמשך לאפרתי, יש להניח שגם ממשלת שמאל לא הייתה משיגה יותר או מצב אחר,
אם כי הייתי שמחה לניסיון שכזה, מפני שמרבית העשייה או אי העשייה - מקורה באי יכולת ואי בשלות של שני הצדדים בסכסוך (שאליהם נוספים אקסטרא צדדים). וגם, בסופו של דבר ההכתבה מבחוץ - היא שתנהל את מה שיקרה. ראש ממשלה מכאן או משם - מנוהל ע"י כבוד הנשיא האמריקני והאינטרסים שלו, עם קצת השפעה גם של כבוד קנצלרית גרמניה והאינטרסים שלה ואולי החבר'ה מבריטניה וצרפת גם קצת משתתפים. שלא לדבר על התקשורת באירופה שמציגה הצגה די חד צדדית להנאתה, בעוד ההסברה הישראלית לא מגובשת ולא נחושה, היא קצת מבולבלת ולעתים נבוכה - בהיעדר הוראות ומדיניות ברורה מלשכת שר החוץ. אה, נכון - אין שר חוץ.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
להיפך, רק חיזקת את דברי. כי זשל"ב לצערי שוגה באשליות. גם אני רוצה לשגות באשליות
אבל המציאות האיומה והקשה הזאת לא נותנת לי.
אני, בכל מקרה, ממש ביחסים טובים עם זשל"ב, בלי או עם הספר. |
|
|
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
וגם הישראלים - הם לא בדיוק אירופאים. וגם האירופאים - הם אכן ממש לא חברים (לא באמת).
ןזשל"בי אם זה היה "סיכסוך כל כך טיפשי כמו סיכסוך של ילדים בגן" - אולי הוא אכן היה פתיר יותר. אבל, הוא כל כך מורכב - שהמחשבה הזו היא נורא תמימה, וגם המחשבה שאפשר לפתור משהו כאן ועכשיו - היא יפה אבל תמימה. במיוחד עכשיו. ואני בטוחה שלא אכפת לכם שהתפרצתי לדיון שלכם.
|
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אני קצת יותר מבוגרת ממך, זשל"בי היקר. אז להגיד שהחינוך אצלנו הוא חינוך לשנאה משחר
הילדות, זו היתממות לשמה. ואם עדיין לא ראית את הסרטונים מקייטנות החמאס וכו' אז אני אשלח לך. וזה שתגיד שצריך להפסיק את הסכסוך כי זה טיפשי, רק אומר שאתה צריך עוד לגדול קצת (ותסלח לי, כן?)
ובוודאי שטרור הוא טרור, ואני חושבת שזה מספיק מובן מדברי הקודמים. ובעניין ממשלת שמאל, הייתי באמת רוצה שתקום ממשלת שמאל ונראה איך היא מצליחה לסדר את העניינים בסכסוך "הטפשי" הזה. כי בינתיים מי שעשה ויתורים מפליגים היו ממשלות הימין (לפעמים בהצלחה כמו בגין, לפעמים לא ממש, כמו שרון). |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
טרור הוא טרור הוא טרור.
כל טרור שנעשה כלפי חפים מפשע שלא קשורים בכלל לעניין, הוא נוראי. אם כבר מחבל רוצה לפגוע במישהו, אז שיפגע במישהו שעשה לו משהו, ולא במישהו שהוא חף מפשע! ולא אמרתי שום דבר על כובשים ונכבשים. דיברתי על הסכסוך במובן הכי פשוט שיש. שצריך להפסיק את הסכסוך הזה, כי זה סיכסוך כל כך טיפשי כמו סיכסוך של ילדים בגן. אני חושב שהשנאה שהילדים יונקים מחלב אמם, נמצאת בעיקר אצל הקיצוניים משני הצדדים באופן שווה, פחות או יותר. מאיפה לך לדעת מה הולך בתוך המשפחות הערביות? אבל את צודקת, לא צריך להשתמש בסיסמאות. צריך לעשות את זה כאן ועכשיו. |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
זשל"ב, תודה. אני רוצה להעלות נקודה אחת שאתה צריך להבין, ונא לצאת מנקודת הנחה שאני לא
ימנית וגם אני מוכנה לפשרה טריטוריאלית, אם היא תביא שלום, ואפילו פשרה כואבת, כי מתים זה הרבה יותר כואב מאדמה, הרבה הרבה יותר!
אז אחרי המשפט הארוך הזה, אני חייבת לציין, שאמנם אנחנו החזקים והכובשים וכו' וכו' וכל הטענות של השמאל לדורותיו, אבל אין בכלל שיווי משקל בין הטרור של הימין לזה של הערבים. נכון שהבוקר קראתי את הכתבה בידיעות האחרונות על התוצאה המזעזעת של שריפת המשפחה הערבית. וזה איום ונורא ומתועב ומפלצתי ומזעזע בכל רמה שהיא. ואין אפילו די מילים כדי לתאר את הזוועה הזאת. אבל זוהי זוועה שרוב רובו הגדול מאוד של הציבור בישראל מוקיע ומגנה בכל תוקף, כולל ציבור המתנחלים. אבל בצד השני השנאה גדולה כל כך, שכל ילד יונק עם חלב אימו את השנאה. אז בוא נניח לסיסמאות, אנחנו צריכים יכולת לדון עם הצד השני כשאנחנו מוגנים ככל האפשר. כי מה לעשות, גם הם בני אדם אבל האהבה שלהם אלינו לוקה קצת בחסר. ופעם היינו אומרים שהערבים שסביבנו הם לא אירופאים. אבל היום אני כבר מבינה שגם האירופאים הם לא חברים טובים. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אפרתי, אהבתי את התגובה שלך.
אז ככה, אולי המציאות של הסכסוך הישראלי - פלסטיני היא לא מתוך ספר ילדים, אבל לפעמים זה מרגיש כאילו אנחנו והם (הפלסטינים) מתנהגים לפעמים ממש כמו ילדים. ממש כמו ילדים שרבים על הגלידה או על העוגה שבמקרר. לא יכולים להסכים זה עם זה לגבי כמעט שום דבר. רבים כל הזמן על השטח, ורוצחים ופוגעים אנשים על כלום. באמת צריך איזו גננת שתבוא ותעשה 'הפרד ומשול'. ולא נראה לי שהגננת הפעם היא ביבי. לגבי הסכסוך בין השמנים לרזים בספר - העלית פה נקודה מעניינת. אבל בספר הזה השמנים והרזים רבים ביניהם בגלל שהם פשוט שונים זה מזה, וכל אחד סולד ממראהו ומאופיו של השני (די דומה למה שקורה בעצם ב'דירה להשכיר'). הרזים חושבים שהשמנים הם חזירים זללנים שכל הזמן יושבים ומתבטלים ולא עושים כלום, ואילו השמנים חושבים שהרזים לא יודעים להינות מהחיים וכל הזמן רק עובדים כמו חמורים. אבל, כמו שאמרתי, הנקודה שהעלית מאוד מעניינת. ואולי, בסופו של דבר, עצם זה שהשמן אוכל גם את המנה של הרזה, ולרזה לא אכפת כי השמן עוזר לו לגמור את המנה - אולי זה מה שיכול להביא את השלום בסופו של דבר. כי ככה הם יוכלו להסתדר זה עם זה, למרות כל השוני וההבדלים. *** רץ, תודה רבה. אני לא אשכח. גם אני מקווה כמובן. הסיפור הזה, שנכתב לפני המון שנים, רלוונטי גם להיום. |
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
אם המציאות הייתה ספר ילדים... אח, כמה טוב היה. לדעתי דווקא שמנים ורזים יכולים להיות
חברים הכי טובים ואני לא מבינה על מה המריבה. השמן אוכל גם את המנה של הרזה. זה נהנה (שבע) וזה אינו חסר. דווקא שמנים עם שמנים מסתדרים פחות בינם לבין עצמם, כי כל אחד מהם רוצה לגמור את הגלידה או העוגה שבמקרר.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה, סנואו פוקס. ההורים שלך צודקים. שתהיה לך קריאה נעימה :)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה, חמדת. את לגמרי צודקת. ספר שמשאיר עקבות זה טוב מאוד.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
תודה, אור.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
יעל - אני חושב שהשלום, בניגוד לאגדות, יכול עוד לקרות, גם אם יש לזה סיכוי קלוש שזה ייעשה בממשלה הנוכחית.
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אל תשכח את הלל כהן - תמיד תחשוב שהמציאות מורכבת - לפחות הלל ניסה לצייר מציאות מורכבת- אני מאוד מקווה שבקום שיש
מלחמה, או עימות נוכל להגיע להבנות.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אריאל - מלחמת העולם הראשונה היא שגרמה לו, לאנדרה מורואה, לכתוב את הספר הזה דווקא עם מוסר ההשכל שהמלחמות הן דבר מיותר.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
נצחיה - יש משהו במה שאת אומרת. אכן קיים דמיון בין השניים, אך כמובן שגם קיים השוני. סגנון די דומה, אבל עדיין לא בדיוק אותו הדבר. יש קצת הבדלים.
מה שכן, אני מאוד אוהב את שניהם. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אריאל - הרבה הרבה זמן...
|
|
|
snow fox
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
ההורים שלי תמיד אמרו לי לקרוא את הספר הזה ולא הבנתי למה. עכשיו הבנתי. אחלה ביקורת :)
|
|
|
חמדת
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אריאל -למה שישכח את הלל כהן ?כנראה הספר שלו השאיר עקבות .
|
|
|
אור
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מקסימה :)
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
מה שעצוב הוא שצריך רק "אנחנו" ו"הם" כדי לייצר עימות.
ומה שעוד יותר עצוב זה ש"שלום" הוא סיפור אגדה שמספרים לילדים, וכשהם גדלים הם יודעים שזו אגדה, וילד (ופתי...) מי שמאמין בה. |
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אכן... באופן אירוני, התרגום הראשון בעברית יצא בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
נשמע קצת כמו ד"ר סוס והפציפזם שלו.
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-2 חודשים)
אני תוהה כמה זמן יעבור עד שתשכח את הלל כהן :)
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
