• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מאת מיכאיל בולגקוב

הביקורת של אלזה

תמונה של אלזה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מאת מיכאיל בולגקוב

הביקורת של אלזה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אלזה
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1969
סדרה:ספריה לעם #138/9
קטגוריה:ספרות קלאסית
הקודמת
אלישבבע
לפני 11 שנים

“אני רוצה לעלות לקברו של בולגאקוב, לחבק אותו, לבכות לו, להודות לו על הספר שכל דף מדפיו מהדהד בתוכי כמ”

3/12
ביקורות על השטן במוסקבה [מחודש]
הבאה
קרפד
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 15 שנים

“ניחנתי בזכרון שעובד כמו מסננת, הדברים הגדולים נשארים, והשאר- חלק נשאר וחלק נעלם הלאה, לאנשהו... זה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

למשך כמה ימים בודדים, מוסקבה בכאוס מוחלט, אי סדר ובהלת שמשפיעים עוד זמן רב גם אחרי שהסדר שב על כנו. הכל בגלל ביקורו של השטן שבא לבדוק את הדופק אצל בני האדם, ולהעמיד מראה מול פרצופם.

לפני כמה שנים קראתי את האמן ומרגריטה שזו הגירסה המלאה והלא מצונזרת של הספר הזה. אלא שאז לא עניינו אותי סיפורי פונטיוס פילטוס, אלא רק תעלולי ופעלולי השטן ופמלייתו החביבה שכוללת את החתול השמן בהמות ועד כמה טיפוסים משונים.

מצאתי את הספר הזה בבית והחלטתי לחזור אליו. הוא בנוי משלושה סיפורים שלכאורה לא מובן מה הקשר ביניהם. בשלושת הסיפורים יש שלושה גיבורים שלדעתי הם השטן, פונטיוס פילטוס ומרגריטה.

מעבר לכך שבולגקוב המחונן יורד אפילו בגירסה המצונזרת על הביורקרטיה הסובייטית, במקרה הזה בעיקר על מוסדות התרבות, השטן שלו הוא אמנם כל יכול אך גם הוא חש נעלב כשמכחישים את קיומו - על זה כבר בהתחלה משלם ברליוז שהוא מפיק בתיאטרון, בחייו.

גם פונטיוס פילטוס הנציב ביהודה שאחראי על תלייתו של ישו, במשך כל חייו וגם מעבר, ירגיש אשמה ופספוס בתלייתו של ישו, הוא מרגיש שלבחור הזה היה מה להגיד לו וזה לא נאמר. ומשום מה הוא חלק ממה שמניע את השטן.

היחידה שהיא חופשיה, זורמת וחכמה היא מרגריטה שהולכת אחרי ליבה, עוזבת בעל שמתואר כמצליח יפה ומוכשר למען האמן שלא מצאתי תאור מאד מחמיא לו, אבל זה מה שהיא רוצה והיא עומדת על כך גם נגד וולאנט - השטן, דרך הצטרפות לזמן מה לחבורתו.

ספר מלא דמיון, מבריק ומעניין. למה אני מרגישה שאני צריכה לקרוא אותו פעם שלישית?

מי אהב את הביקורת

אהבת?
א
אלכסיי אלכסנדרוביץ
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של רץ
רץ
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
תמונה של חגית
חגית
7קוראים|גיל ממוצע67|57%נשים

על המבקרת

תמונה של אלזה

אלזה

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
220 ביקורות•2 נבחרות•2,122 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות קלאסית
תמונה של אלזה
אלזה
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות220
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה2,122
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת117מתח ריגול והרפתקאות19ספרות קלאסית14

דיון על הביקורת

2 תגובות
נתי ק.
נתי ק. •לפני 10 שנים

בהחלט ספר מבריק. תודה על התזכורת:-)

מורי
מורי•לפני 10 שנים

הוא היה הבלותי כשקראתי אותו אז לפני שנים ועכשיו אין סיכוי שאגע בו שוב.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אלזה

אחי, גיבורי התהילה

אחי, גיבורי התהילה

הווארד פאסט

ימים ממש ספורים אחרי הטבח הנורא ב 7 באוקטובר התחילו מסופרים באמצעי התקשורת סיפורי הגבורה של אזרחים, חיילות וחיילים, של אלופים בדימוס, באין צבא מאורגן לאורך היום ובאין הנהגה בכלל. בראש שלי חזר המשפט "אחי גיבורי התהילה" והחלטתי לקרוא סוף סוף את הספר הזה שבעבר לא עניין אותי.

הסיפור המסופר כאן הדהים אותי כמה הוא דומה ומהדהד את ישראל של ימינו עם היציאה למבצעים ולמלחמות ללא הרף. יהודה המכבי מתואר כמצביא מהולל שמחליט החלטה חכמה לצאת למלחמות גרילה מול הגדודים המסודרים אך הכבדים של צבא השכירים המונהג על ידי היוונים, אך הוא ממשיך במרד גם כשהארץ שוקטת והאנשים עובדים את אדמתם ברינה ויושבים בשמחה תחת גפנם ותחת תאנתם. למרות התנגדות פסיבית מצד התושבים, הוא אוסף אותם ויוצא לעוד מלחמות שבהם הוא ואחיו הגיבורים ועוד אלפים נהרגים.

את הקורות של משפחת מתתיהו מספר אחד האחים - שמעון היחיד שנותר, שמספר שיהודה נקרא המכבי כי חזק היה כמקבת ולמעשה צריך היה לקרוא לו המקבי, כעבור שנים קרא העם לכולם המכבים.

הווארד פאסט דרך איגרת ששולח שליח רומאי, שנים אחר כך, מתאר את היהודים כאנשים חכמים ועם זאת חושבים את עצמם טובים יותר אך בהצטנעות, שנלחמים על הארץ ועל האידיאלים בניגוד לכל הצבאות האחרים שנלחמים בשביל כסף וכבוד. הוא אומר שקל לחבב את היהודים אך גם קל לשנוא אותם. הוא מסיים את איגרתו לקיסר שהם מסוכנים וכדאי לחסל אותם..... והיתר הוא היסטוריה

לפני שנתיים•
★★★★★
•אלזה
חדוה ואני

חדוה ואני

אהרן מגד

אהרון מגד כתב את הספר ב 1953 ואז הוא גם מתרחש.

חדוה ושלומיק גרים בקיבוץ מרחבים שבנגב, שהוא כשמו כולו מרחבי המדבר, יש שם גם 15 פרות ושלומיק אחראי למיספוא שלהם שמורכב מתלתן ואספסת והוא כמובן יודע את ההבדל בין זה לזה. בקיצור שלומיק מחובר למשק ושמח בחלקו שם.
חדוה לעומת זאת לא אוהבת את חיי הקיבוץ ורוצה חזרה לעיר, ואחרי לחצים הם עוברים לתל אביב לבית הוריה. שוב לחצים ושלומיק מוצא את עצמו במשרד ממשלתי כלשהו, שקירותיו סוגרים עליו ושיממונו גדול, הוא אפילו מצליח להתקדם בדרגה.

ישראל עדיין צעירה וצנועה, תרתי משמע - תקופת הצנע. ארץ מלאה בתקוות גדולות לעתיד שבונה את עצמה בחיפזון מפאת העליות הגדולות. אמנם ניצנים ראשונים צצים של תן לי ואתן לך, ואינטריגות משרדיות, וכן צינור גדול של שפכים מריק את תכולתו לים, ששלומיק מהרהר כמה טוב היה להעביר אותו לנגב שהרי גם מים וגם דשן יש בו.

מגד כתב את הספר בשפה ארכאית עד שבתחילה היה לי קשה לסבול אותו, אבל כשמתרגלים הוא נחמד ביותר, ספר שמספר על ישראל "ההיא", אם היתה כזאת יפה אני לא יודעת, אבל בימים הנוראים האלה קל להתגעגע לראשוניות ולחדוות היצירה שהיתה אז.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אלזה
אני קלודיוס [מהדורת מסדה - 1979]

אני קלודיוס [מהדורת מסדה - 1979]

רוברט גרייבס

אי שם בזמנו ראיתי את הסידרה הנהדרת עם הפתיחה האיקונית של אני קלודיוס, עם צ'רלס לוהטון הנהדר כאוגוסטוס השמנמן והנהנתן, שון פיליפס כליוויה המירשעת והתוודענו לדרק ג'קובי כקלודיוס.

הרבה אני לא זוכרת מהסידרה מלבד מה שכתבתי למעלה, אבל אני יודעת שניסיתי אז לקרוא את הספר, התייאשתי ועזבתי.

אלא אחרי שמצאתי אותו בימים אלה באחת מחנויות הספרים יד שניה, ניסיתי שוב. רוברט גרייבס חקר את התקופה ובעיקר הושפע מ "12 הקיסרים" של סווטוניוס שהיה הסאן של התקופה ההיא, סוג של צהובון, והוא מספר לנו בפרוטרוט את כל התככים והמזימות שנרקחו בעיקר על ידי ליוויה, ההרעלות והרציחות.

התקופה שעליה מדובר היא תקופת שלושת הקיסרים: אוגוסטוס, טיבריוס וקליגולה הבאמת מטורף.

לאמר את האמת הסידרה היתה מעניינת יותר מהספר, שבואו נגיד את האמת קצת מטרחן. ובכל זאת מלמד על התקופה, בעיקר על המנהיגים שלה.
וכן, עם כל הרומנטיקה של רומא המעתירה, הסנאט והפורום, אנשים אז התגעגעו לרפובליקה וקיוו שיעופו הקיסרים שלמעשה היו רודנים לא קטנים וגם החשיבו עצמם לאלים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אלזה
איש כוכב

איש כוכב

בועז כהן

איש כוכב הוא תרגום לשיר מפורסם של דייויד star man שהשם הזה הולם לגמרי אותו ואת היצירה שלו, אותה למדתי להכיר החל ב"אודיסיאה בחלל" דרך אלבומיו הרבים ושמסתיימת ב"כוכב שחור".
בועז כהן, כותב הספר, ערך ושידר מוסיקה ב 88fm עד שהתאגיד נכנס לתמונה וגמר עם הפינות האישיות של השדרנים והפך את הערוץ ממצויין לבינוני, שידר מוזיקת רוק מתקדם ובין היתר היה לו קטע קבוע קינג ג'ורג' פינת קינג דיוויד (הריסון ובואי).
בועז כהן הוא האיש שהכיר לפחות לי כמה מהיצירות היפות ברוק המתקדם וכאן הוא הוציא ספר מחווה לזמר היוצר הנפלא דייויד בואי שהיה אדם ססגוני ורב גוני כל חייו, כך גם המוזיקה שלו וכך גם נפטר מן העולם יומיים לאחר שפרסם את אלבומו האחרון BLACK STAR אלבום מקאברי של פרידה וחידלון.
בספר הזה בועז כהן בוחר כמה מהשירים הגדולים מתוך האלבומים שדייויד יצר לאורך 50 שנות יצירה, ומספר דברים קשורים, לפעמים איך נוצר השיר ולפעמים כך סתם משהו קשור.

נראה שלא צריך לציין שהספר ידבר אל אוהבי דייויד בואי, והסקירה הזו מבחינתי היא הבעת הערכה לזמר המופלא הזה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

על שני בוגדים מספר הספר הזה, בוגדים שלא בגדו, על פי עמוס עוז, אלא הלכו אחרי האידיאלים שלהם ותפישת עולמם, אך החברה טבעה בהם אות קלון.

הספר בכלל מספר על שמואל אש, סטודנט חסר פרוטה שמחפש עבודה ומוצא אצל אדם זקן ונכה, שזקוק לבן שיחה בשעות הערב, ועתליה שגם גרה בבית. הזמן - חורף 1959 והמקום הוא ירושלים הקטנה והיפה של אז בלי כל הרעש והצלצולים והרכבת הקלה. גם פיגועים לא היו אז.

שני הגיבורים הנוספים הם דמויות נעלמות ששמואל אש חוקר אודותם: יהודה איש קריות, עליו הוא כותב עבודה במסגרת לימודיו, ואבראבנל שהיה מתנגד לבן גוריון ב 1948 ומתנגד להקמת המדינה. שניהם נחשבים לבוגדים שהחברה מקיאה מתוכה.

על פי עמוס עוז יהודה איש קריות לא בגד, ההיפך הוא התלמיד היחיד של ישו שהאמין בו בכל ליבו עד שחשב שאם יצלבו אותו הוא ירד בכוחות עצמו מהצלב ויוכיח שהוא המשיח. זה כמובן לא קרה, ואיש קריות ששהה לרגלי הצלב, המאוכזב והמיוסר מסבלותיו של הצלוב, מאבד עצמו לדעת.

ואברבאנל היחיד שיצא נגד הקמת המדינה ונגד בן גוריון, שהאמין שהקמת המדינה תגרור אחריה מלחמות ושפיכות דמים לעד. הוא חשב שטוב יהיה אם שני העמים יחיו יחדיו בנחת בארץ הזאת, כל עם והנהגתו, אך ללא גבולות, ברעות והבנות הדדיות. הוא כמובן לא בגד במובן הרגיל של המילה ולא מסר שום סודות לאיש, אך בן גוריון הוקיע אותו ואף דאג להעיף אותו מהנהגת הועד הפועל, ואברבנל בחר להתבודד ונמחק מתולדות הישוב.

עמוס עוז שולח בספרו מבט אחר על מי שנחשבו לבוגדים ותוך כדי כך מבקר את החברה שממהרת לשפוט ולהוקיע בלי להרהר שנית.

אני מודה שאני לא מהאוהדים של עמוס עוז, אך את הספר הזה אהבתי

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

את אקונין ואת סידרת ספרי הבלש פנדורין שלו אני ממש אוהבת. אהבתי בעיקר את מרכבת היהלום שלו. את הספר הזה פחות אהבתי, אולי בגלל שזהו ספר מקברי שכשמו כן הוא, נמצא כל הזמן על הקצה, וחשבתי לנטוש עד שפנדורין, שלא נקרא כאן בשמו ולו פעם אחת, נכנס לתמונה כאחד מבאי המועדון.

הספר בנוי ברובו מהתרשמויות: קטעי עיתונות, יומנה של אחת ממשתתפות מועדון אהובי המוות, דיווחים של איש משטרה שתול וכו'.

התקופה היא 1901 זמן טוב לראות הכל באור רומנטי ומה רומנטי יותר מהתאבדות נשגבת והתחברות אל המוות. פרוספרו - שם בדוי - מנהל את מועדון המוות שלו בביתו המיוחד שבמוסקבה, לשם נאספים צעירים שוחרי התאבדות ולשם מצטרפת נערה מהפרברים, תמימה וקצת טיפשונית, ששואפת להיות מיוחדת, היא תיקרא קולומבינה ותכתוב את רשמיה מהפגישות בערבים במועדון.

המועדון מקיים את מה שהוא מבטיח - כמעט מדי יום מתפרסמות ידיעות בדבר התאבדותם של צעירים והמכה הזו מחזירה למוסקבה גם את פנדורין שמחליט לברר מה עומד מאחורי כל זה.

כפי שאמרתי את הספר הזה פחות אהבתי מסידרת ספריו של אקונין, אך הוא שווה איזכור כי ספרי המתח שלו יפים בעיני ורוסיה שלו היא קצת שונה מרוסיה של הקלאסיקנים, אולי כי הבלש פנדורין בילה חלק מחייו ביפן והתרבות היפנית והבודהיסטית איכשהו באות לידי ביטוי, בעיקר כשיש לו עוזר יפני שתקן

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
פנחס שדה: היומנים

פנחס שדה: היומנים

אילת נגב

לא ידעתי שהתבגרתי עד שקראתי את היומנים של פנחס שדה. זהו המבחן האמיתי לעניין ההתבגרות המנטלית לא רק הכרונולוגית. לקחת ספר של סופר שאהבת ולראות איך אתה מגיב אליו.

כשהייתי צעירה וקטנה פנחס שדה עם החיים כמשל שלו וגם "על מצבו של האדם" היה מונח על מדף המועדפים עם ספרי הרמן הסה, כה אמר זרטוסטרא, יסורי ורטר הצעיר וכל הבלה הבלה הרוחני הזה.

וכשמצאתי את היומנים שלו בימים אלה והתחלתי לקרוא. אהה, התברר שמשהו השתנה בי, לא יכולה להבין איך יכולתי לסבול אותו על גניחותיו, תהיותיו וחלומותיו, ובעיקר כפי שהוא מספר בעצמו, על ניצולו את הצעירים שהתלהבו ממנו ויצרו איתו קשר בעיקר הבנות. האיש ערך אורגיות עליזות לפעמים עם כמה בנות ביחד, כולן מחצית מגילו.

איני יודעת מי קיבל את הזכויות על היומנים שלו לאחר מותו, אבל נראה לי שיומנים כדאי שיהיו מוצפנים אלא אם יש בהם עניין אמיתי לציבור

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
שירת סרטני הנהר

שירת סרטני הנהר

דליה אוונס

משעמם. שטוח. ביצת חוף גדולה שאין בה שום יתוש, נחש מים, עלוקה או תנין. בארץ בביצות יותר קטנות היו יתושי אנופלס שקטלו אנשים. טוב, זה היה בארץ לא בקרוליינה הצפונית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
הרג קומנדטורה

הרג קומנדטורה

הרוקי מורקמי

אושר גדול הרגשתי מדי ערב כשהגיע זמן הקריאה של הספר המופלא הזה של מורקמי, השתדלתי שלא ייגמר, אך כל דבר טוב בא אל סופו.

איש באמצע שנות השלושים, צייר דיוקנאות, שאשתו החליטה לסיים נישואיה איתו, שוכר בית של חבר טוב בראש הר בתוך נוף הררי ומיוער, והבית ביתו לשעבר של אביו של החבר שהיה צייר מפורסם ועתה שוהה בדיור מוגן עם דמנציה מוחלטת. אז מה כל-כך מיוחד?
ובכן מורקמי כהרגלו זורה קסם בסיפורו כשהוא בונה יקום מקביל למציאות הרגילה. היופי שבספריו הוא התערובת של יומיומיות פשוטה עד לרמת מה הוא מכין לעצמו לאכול, הנסיעה שלו במכונית, הבגדים שהוא לובש, עם מוזרויות וישויות שאיננו יודעים אם מציאות הם או דימיון.

בעליית הגג אליה הצייר עולה במקרה, הוא מגלה ציור עטוף בקפידה ועל פתק צמוד כתוב שם התמונה: רצח הקומנדטורה , ומכאן מתחילה הרפתקה מיוחדת ומוזרה, כי מרגע שחשף את הציור נמשך אותו בחור לגלות את מה שמסתתר מאחורי כוונת הצייר שאכן צייר בהשקעה מרובה את רצח הקומנדטורה, בנוסח היפני העתיק.

אהבתי כל עמוד בספר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה

ביקורות נוספות על "השטן במוסקבה [מחודש]"

השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

את הספר הזה שמעתי לראשונה מפי אבא שלי בגיל 13, בשפת המקור ומאז הוא נשאר איפשהו בתודעה שלי. אבל חווית הקריאה שלו בגיל 21 הייתה חזקה בהרבה, עמוקה יותר...
למרות שהספר נכתב על תקופה ספציפית מאוד בהיסטוריה- שלטון האימים של סטאלין ורוסיה הסובייטית, ברבדים רבים מדובר ביצירה על-זמנית שמהדהדת, לפחות מבחינתי, בכמעט בכל היבטי החיים. ובאמת יש בספר הזה הכל: פנטזיה, מסתורין, סאטריה, אימה, היסטוריה, מאורעות מבדחים, לעיתים על גבול הגרוטסקי, ארס- פואטיקה, פילוסופיה, אמונה, ארוטיקה ומעל לכל אהבת אמת ללא גבול. למרות מגוון הנושאים והעלילה הלא קלה, מצליח הספר להישאר מרענן, קליל, משעשע לפרקים ובעיקר מענג ומהנה.
הספר מתאר חברה מנוונת, נטולת אנושיות ויצירתיות שזוכה ביום בהיר וחם במיוחד לביקורו של השטן בכבודו ובעצמו, אשר, בעזרת שלושת משרתיו הנאמנים, מחליט לנער את כל האנשים הקטנים משגרת חייהם ותוך כדי כך, חושף אותם במלוא כיעורם, בנוסף לעלילת המשנה, האהובה עליי במיוחד, שממוקמת בירושלים של ימי הבית השני ועוסקת בדמותו של ישו, לאו דווקא כבנו של האלוהים- "הנבחר", אלא כנביא ופילוסוף נרדף.
מבחינת בולגקוב, הבחירה בין טוב לרע אינה רלוונטית בכלל-הטוב אינו יכול להתקיים מבלי הרע, האלוהי לא יכול להתקיים ללא השטני. אמות המידה האמיתיות לפיהן צריך אדם לשפוט את מעשיו, הן האנושיות, האמונה והאהבה ועל כן, הדמויות היחידות, שזוכות להערכתו של השטן הם האמן המיוסר, בן דמותו של בולגאקוב, ומרגריטה, אהובתו, שעל אף סבלם הפיזי והנפשי, אינם מאבדים כהוא זה מאנושיותם ומאהבתם זה לזה.
בדומה לדמויותיהם הרדופות של האמן וישו, נרדף גם בולגאקוב ע"י השלטונות והצנזורה הסובייטים במשך כמעט כל חייו בשל יצירותיו ואמונתו. הוא חי בעוני רב, שרף וגנז ספרים וטיוטות ובכל זאת לא ויתר על הכתיבה, על האהבה ועל התקווה, אך כמו אמנים ויוצרים רבים מדי הגיע לתהילה רק לאחר מותו. "כתבי יד לא בוערים" וטוב שכך...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•graceless lady
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

אני רוצה לעלות לקברו של בולגאקוב, לחבק אותו, לבכות לו, להודות לו על הספר שכל דף מדפיו מהדהד בתוכי כמו פעמוני קתדרלה המבשרים : הללויה!!!!.

אני רוצה להחליף כמה מילים עם השטן, ולהתנצל בפניו.

אני רוצה לעלות לגולגולתא ביום שרבי מבשר סערה קדורנית , ממשמשת ובאה.

אני רוצה להאכיל באהבה את כל חתולי הרחוב בעירי - אי אפשר לדעת מי מהם הוא עוזר אישי לההוא מסעיף 2.

ושמן השומשומין, אה שמן השומשומין!! לו היה לי שמן שומשומין!!

לעזאזל הכל!!!!!!!!!!

נ.ב. תבדקו מדי פעם את יציבות חיבורי הראש לצוואר, במיוחד לפני מפגש מסילות ברזל.

טפו טפו!

הנה הצטלבתי.

לפני 11 שנים•אלישבבע
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

ניחנתי בזכרון שעובד כמו מסננת, הדברים הגדולים נשארים, והשאר- חלק נשאר וחלק נעלם הלאה, לאנשהו...
זה די מרגיז אבל יתרון אחד משמעותי ישנו- אני יכולה לשוב ולקרוא ספרים אהובים שוב ושוב, ולהתלהב מחדש (אמנם לא כמו בקריאה הראשונה, אבל זה עדיין מלהיב!).

את 'השטן במוסקבה', קראתי לפני כ10 שנים, בזמן חיים אחר. אז הוא ריגש אותי מאוד ואני זוכרת שנהניתי ממנו כל כך...
אז לפני כחודש פתחתי אותו שוב, בציפייה להתלהב- ועכשיו כשסיימתי, אני בעיקר מאוכזבת.פעמיים.
פעם אחת- כי לפני שקראתי אותו שוב, רפרפתי על הביקורות ונזכרתי בשם המכובד של הספר, ובזמן שקראתי ציפיתי כבר לעמוד (עמ'), לרגע שאתרגש שוב מיצירת המופת הזו והוא לא הגיע.
ופעם שניה- כי עכשיו אני תוהה איך קרה שאותו ספר נגע בי כלכך בפעם הראשונה, והיה כמעט מאוס עלי בפעם השניה (וזה אותו תרגום, ואפילו אותו עותק ממש, כך שלא בתרגום שונה נעוץ הדבר).

בסיום הקריאה התלבטתי איך לדרג אותו, לפי החוויה שהיתה לי אז או עכשיו? ואולי לעשות ממוצע? או לכתוב למי אני ממליצה? אבל בסופו של דבר, אני פשוט לא מצליחה להבין או להיזכר למה כלכך נהנתי ממנו אז מזמן, שאני לא יכולה לתת לו יותר מ3 כוכבים, או להגדיר לעצמי למי כן הייתי ממליצה עליו.

אני רק מקווה, שהספר הבא שהתכוונתי לנער ממנו את האבק, 'דמיאן' של הסה, לא יחווה כך.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קרפד
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

יצירה מושלמת?!, "אומן פרוזה"?! קצת פרופורציה ענוותנית לא תזיק..
זה היה סבל צרוף, המשכתי לסוף רק מכח האינרציה ואולי בזכות עזזלו ובהמות שתי דמויות שאמנם היו חינניות אך בטלות בשישים בתוך שלל דמויות מייגעות בעלילה חסרת החן הזו.
קראתי את זה בגרסת "האומן ומרגריטה" ובשל הביקורות ציפיתי לגדולות ונצורות ולא כך .מאכזב

שלא לדבר על חוסר האמינות הצורמני כשמדובר בדמות פטרונית וסמכותית, להלן "השטן", שמטיל מוראו בעיר מוכת ספסרים ונואפים להשיבם למוטב מצד אחד ומאידך מטפח ומגדל נואפת מן המניין בשל יופייה , השטן "נגעל", מגילויי בגידה ופתיינות של בני האנוש אך לאורך הספר שזורה כחוט השני התלהבות נוכח פתיינותה של הגיבורה שמוצגת ערום וערייה נוכח עולם ומלואו לא מן הנמנע לחוש זלזול כלפי הקורא שלא יבחין בדיסוננס המטריד הזה
אין כאן בשורה של ממש מבחינת איפיון דמותו של השטן כיצור עליון בעל כישורים בהתאם, כאן הוא צל עייף ובעל זהות אפרורית המושפע מחסדיה של דמות אנושית שטחית להבהיל שנחנה ביופי ותו לא.
לא זורם לא אמין, לא מומלץ .

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מקס ומוריץ
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

ממופת הספרות המודרנית.
עלילות חבורת שדי תופת מחופשים לחתול בהמות לממקהל שבור המשקף וכיו"ב, שבראשם השטן המחופש לקוסם גרמני בשם וולנד, הבאים להפוך את חייהם של האליטות האינטלקטואליות והבידור במוסקבה הסובייטית, במקביל לסיפור טראגי על רומן אהבים, ובמקביל לסיפור בלשון ארכאית וטראגית על משפטו וצליבתו של הצלוב בירושלם של בית שני הקנאי המרדני והתוסס לפני אלפיים שנה.
הומור שחור ומכאיב קיבה מרב צחוק, לצד רגעי ערגה אלגיים של רומן אהבים שבין משורר לאישה נשואה, ולצד רגעי מכאוב על אודות הצלוב בן המבורך בינות לרומאים ולמול פונטיוס פילאטוס ההגמון.
התעלות גאונית של שונא ישראל מורעל ברוסיה הסובייטית של שנות ה-30'.
חשוב מאד :
הספר נקרא במקור: האמן ומרגריטה - ולא השטן במוסקבה.
בשמו השטן במוסקבה קיים התרגום מ-1957 בלשון ארכאית ומצחיקה להחריד, כמו גם מרגשת להחריד, בהוצאת עם עובד.
בשמו האמן ומרגריטה קיים תרגום מודרני של נתן קריקסונוב בהוצאה אחרת, עם אחרית דבר מאליפה של 150 עמ'.
בתרגום המודרני נוסף פרק שנשמט בתרגום הותיק והנפלא.

לפני 14 שנים•danmor12
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

יצירת אמנות מדהימה.
התוספת שלי תסתכם בהערה חשובה ומעניינת ששמעתי מהספרנית אצלנו שהיא דוברת רוסית: בתרגומים לעברית ישנה חלוקה בין החלק 'השטן במוסקבה' ובין 'האמן ומרגריטה', במקור הרוסי, שני חלקים אלו שזורים אחד בתוך השני, כך מתקבל ספר מורכב הרבה יותר. הקורא צריך 'להחזיק ראש' במעברים בין עניין לעניין. ההיגיון במעברים הקשים הללו הוא הגיון שטני...
כאשר כותבים על השטן כדאי לעשות זאת בצורה שטנית, בדיוק כפי שהוראה על שיטות הוראה חלופיות צריכה להיות לא-פרונטלית...

מבחינת העלילה לא הצלחתי להבין את החיבור בין הסיפור על צליבתו של ישו והפרוקורטור ויהודה איש קריות לבין כל העלילה. הסיפור הזה הוא גוף העלילה של הרומן שכתב ה'אומן' ומרגריטה כל כך מתלהבת ממנו. גם 'בלבית' בסוף הסיפור חולם על הסיפור הזה ולא מובן לי מה הקשר לכל העלילה, או לשטן בכלל.

קטע אחד מאוד שטני ואמיתי אני לוקח איתי מהסיפור המתאר את נקמתו של השטן כאשר הוא מחזיק את ראשו הכרות של מיכאיל אלכסנדרוביץ, וכך הוא טען מולו: "אתה תמיד היית מטיף נלהב לתיאוריה הטוענת כי עם כריתת הראש נקטעים חייו של האדם והוא הופך לעפר ואפר ושוקע באין קיום... אם כי בעצם כל התיאוריות שוות זו את זו, יש ביניהן גם אחת שטוענת כי לכל אדם ייעשה לפי אמונתו. יהי כן! אתה תשקע באין קיום, בעודך לובש צורה של גביע שממנו אני אשמח לשתות לחיי הקיום".
מי הוא אם כן השטן של בולגקוב? פלורליסט המאמין שבעצם "כל התיאוריות שוות זו את זו"?! או אולי דווקא דתי-אדוק המאמין בהישארות הנפש?! אתמהה

העיקר הוא שהספר מדהים ומרתק. רוצו לקרוא

לפני 10 שנים•אלכסיי אלכסנדרוביץ
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

מצויין!פשוט מצויין! ניסיתי לפני כמה זמן לקרוא את התרגום החדש יותר של היצירה ופשוט פרשתי אחרי 100 עמודים.התרגום שחט לחלוטין את כל הלך הרוח של הכתיבה והפך את זה לעיסה מייגעת של שמות בלתי ניתנים להגייה ואווירה חונקת. התרגום הזה נשאר נאמן למקור (אפילו נאמן מאוד בקטעים,צפו להתקל במשפטים נוסח 'לירוק על הכל' ו'האם תקבל אמבטיה',שמהווים תרגום מילה במילה ופחות תרגום של משמעות) ואת התוכן עצמו מיותר לשבח.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

מבחינת היצירה עצמה נכתב כל מה שצריך להיכתב. מי שלא קרא, מפסיד את אחד מהספרים האלה שאתה רוצה לזכור כל משפט מהם, כדי לצטט אחר כך("כתבי יד אינם נשרפים").
קראתי את התרגום הזה ואחר כך השלמתי את החסר (ורפרפרתי על השאר) מתוך התרגום החדש של קריקסונוב.
מבלי לזלזל באיכויות של קריקסונוב כמתרגם מרוסית ובחשיבות של מהדורה מלאה ומוערת, התרגום הישן הזה מצחיק יותר ("מאסטרו, הפלץ איזה מארש!", "הודו לתרנגול כי טוב!"), קולח יותר, "עברי" יותר, ואיכשהו נראה שהוא לוכד יותר את הכוונה הבולגקובית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•MrBenZvi
השטן במוסקבה [מחודש]

השטן במוסקבה [מחודש]

מיכאיל בולגקוב

הסופרים הרוסים הגדולים, טולסטוי, דוסטוייבסקי, צ'כוב ועוד, כותבים בדרך כלל בסגנון די כבד. תיאור מצבו הנפשי של האדם לפרטי פרטים והרבה עיסוק ביומיומי האפרורי. לכן כשהחלקתי במורד דורות הסופרים הרוסיים והגעתי לבולגאקוב, הופתעתי לטובה: איזה ספר קליל!
בקיאה ראשונה הוא היה נראה לי סיפור מטורף וחסר פשר, מעין פנטזיה עם שימוש בבני אדם במקום עלפים וגמדים. קראתי את הביקורת הקצרה של נילי מירסקי, וכשחזרתי לקרוא את הספר - זה היה עולם אחר לחלוטין. הסופר נלחם בתפיסה שהביא הקומניזם המאטריאליסטי, לפיה אין מציאות מעבר לזו הנראית לעין. לכן הוא בנה פנטזיה שמערבת את ישו והשטן בעלילה שכולה מתרחשת בעולם המוכר והרגיל. המלצתי היא לקרוא את הספר מתוך הידיעה שהוא מנסה להיאבק בתפיסה המאטריליסטית, וכך ניתן לשים לב לכל כך הרבה דקויות סמויות. לדעתי יש לסופר הרבה חוש הומור, אבל אני אצליח להבין את מי שיחלוק על הקביעה הזו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אחיה