ביקורת ספרותית על חפצים חדים (2015) מאת גיליאן פלין
ספר בסדר

---

קמיל פריקר, משאירה את עברה הקשה בעיירת וינד גאפ מאחור ואת הזמנים במוסד פסיכיאטרי ויוצאת לחיים חדשים ככתבת זוטרה בצהובון ה"דיילי פוסט" בשיקגו. באחד הימים העורך שלה קורא לה לחדרו ומבקש ממנה לחזור לעיירה ממנה היא "ברחה" ולסקר רצח של ילדה והיעלמות של אחרת. היא אוזרת עוז, לוקחת את מטלטליה ויוצאת למסע נפשי מפרך.

כשהיא מגיעה לעיירה היא מבינה למה היא כל כך רצתה לצאת משם. המשפחה השלטת והמוזרה שלה – האמא, האבא החורג והאחות למחצה מראים לה שאין היא שייכת למקום וכך גם שאר תושבי העיירה שמסרבים להכיר במציאות ולשתף פעולה. היא מנסה בכל כוחה להוציא משהו לציטוט מכל מי שנקרה בדרכה ולשווא.

אט אט היא מצליחה ליפול שוב אל תוך העבר שלה ואל המחלה הפרטית שלה ומנסה להתמודד עם כל הפחדים והטראומות שחוותה כילדה, היא מתחברת לשוטר שאינו בן העיירה ויחד הם מנסים להגיע לאיזשהו קצה חוט שלו יתן את הפתרון בתיק ולה יתן משהו לכתוב עליו.
עם עבור הימים קמיל מגלה דברים שאולי עדיף שהייתה מדחיקה ומשאירה כנעלמים, היא מבינה שהעיירה שבה גדלה היא גיהנום אחד גדול ושאומנם הכל יפה מבחוץ מבפנים הכל רקוב ושהמשפחה שלי היא סיוט הרבה יותר גדול ממה שזכרה. והכל מגיע לשיא אחד גדול לקראת סוף הספר.

למען האמת אני מהרבע השני של הספר חשדתי בדמות מסוימת שבסופו של דבר התברר גם שהיה צדק בדבריי, עם זאת בעמודים האחרונים פשוט קיבלתי סטירה בדמות טוויסט מטורף שזה בעצם הטוויסט שהגדיר את הספר הזה לספר מעולה בעיני אנשים רבים. אני אישית (ויסלחו לי כל אלו שהתלהבו ממנו מאד) לא נפלתי מהכיסא גם לא כשגיליתי את האמת. הספר בנוי טוב בכך שהוא משלב את דרכו לאמת בשלושה רבדים – המשפחה של קמיל, בעיותיה של קמיל והאמת על העיירה ועם זאת לא הצלחתי לחבב אותו יתר על המידה.

בכל מקרה, זה ספר מתח סביר בהחלט, מומלץ לחובבי המתח הפשוט.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על חפצים חדים (2015)