ביקורת ספרותית על החורף שלי בזירולנד מאת פאולה פרדיקטורי
ספר בסדר

---

אני מאמינה במושג שנקרא העברה ,כלומר בשיחה או בקריאת דבריו של מישהו אני מרגישה רגשות שהם לא שלי מפני שהכותב העביר לי את ריגשותיו.
מה שקיבלתי בקריאת הספר עירער אותי לגמרי...ריקנות ודיכאון.
הריקנות האין סופית הזו שמלווה את הדמות גרמה לי אחרי קריאת הספר לבכות.
אבל הסיפור עצמו מוצלח והדמויות גם כן.
הקטעים בו היא נזכרת ומספרת על חוויות עם אמא שלה גרמו לבכות כל פעם שקראתי את זה.
בעיקרון הספר עצמו יפה עד האמצע ,משם אין תקווה .זה כאילו הדמות השלימה עם האפרוריות של הדיכאון והריק בתוכה.
אני אישית אוהבת שספרים על התמודדות נגמרים בתקווה בתהליך נפשי בונה.
מה שאתם מרגישים אחרי הספר ,זה הרגשות והמסר של הכותב,מה שאני הרגשתי היה: ריקנות וחוסר חיונות.
אבל סך הכל הוא בסדר ..לא ממש ממליצה ...

» ביקורות נוספות של זאת רק אני.
» ביקורות נוספות על החורף שלי בזירולנד