"לא יכול להיות. בטוח יש משהו שהוא אוהב. אני שואלת את עצמי לעתים קרובות על מה הוא חושב בכל שעות השיעורים, בכל יום, כשהוא מתבצר מאחורי השולחן הזה, בלי להחליף מלה עם אף אחד"

 

החורף שלי בזירולנד הוא סיפור אהבה והתבגרות קורע לב בכנותו, שכבש לבבות רבים באיטליה.

 

אלסנדרה בת ה-17 מאבדת את אמה לאחר מחלה ממושכת ונשארת בבית עם סבתה האבלה. בשובה לבית הספר השיחות נשמעות לה תפלות ומשעממות ומבטיהן החומלים של חברותיה בלתי נסבלים. בדחף רגעי היא עוברת לשבת בשולחן האחרון, ליד התלמיד הבעייתי של הכיתה, האפס, המכונה זירוֹ.

 

עכשיו היא בזירולנד, וכאן לא צריך לדבר, כי "החוק היחיד שצריך לכבד פה הוא דממת מנזר קפדנית". . אבל מתוך הדממה שעוטפת את השולחן מגלות שתי הנפשות הבודדות רגשות חדשים ומהוססים שאין להם שם. הקשר נרקם לאטו ואלסנדרה מגלה שזירו הרבה יותר מעניין ממה שנדמה. אבל לא תמיד אפשר להבין זה את זה בלי מלים.

 

פאולה פרדיקטורי, ילידת 1967, מתגוררת במילאנו. זהו הרומן הראשון שלה.