ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 ביוני, 2015
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
כשהייתי בת 36 וחצי התחלתי לעבוד במקום חדש. ביום הראשון שם ניגשה אלי מישהי, אחת משתי הנשים שעבדו בקבוצה שהצטרפתי אליה, ואמרה לי שאם אני רוצה היא תראה לי איפה השירותים. זה נראה קצת מוזר בעיקר מפני שבבניין החד קומתי שבו שהינו היה שלט מאיר עיניים שהורה על מיקומם, אבל הנהנתי והצטרפתי אליה. יצאנו לדרך. זה היה מסע בקנה המידה של הליכה לשירותים במקום העבודה. יצאנו מהבניין, חצינו רחבה, נכנסנו לבניין אחר, ניווטנו אל המעלית ועלינו שלוש קומות. מסדרון אחד ארוך והגענו. בדרך חלפנו על פני כמה וכמה מתחמי שירותים שמכולם היא התעלמה. לא שאלתי אותה למה ולה היה מובן מאליו שאני מבינה את הנחיצות שיש במסע הזה.
היא לא היתה מוזרה. בכלל לא. היא גם לא נראתה אסטניסטית במידה יוצאת דופן. האמת היא שהיא נראתה בדיוק כמו שנראות החברות שלי בדרך כלל, רק שעד שפגשתי אותה לא היתה לי חברה כל כך בררנית ביחס לבתי שימוש. ודווקא היא זאת שהסתובבה עם ראסטות גם כשכבר היו לה ילדים.
הגברת בנובלה הזאת, מעבר לזה שהיא מקפידה על שימוש בבתי שימוש נקיים, היא אישה אמריקאית מיוחסת ומבוססת בת ארבעים וקצת שהייחוס הוא הנכס היקר ביותר שלה. הרומן מתאר את הנסיונות שלה להאחז באורחות החיים שהיא מכירה כאשר בעלה עוזב אותה ומעמדה החברתי והכלכלי נמצא בתהליך קריסה.
תוך שהוא לועג להעדר התוכן ולמשמעות המופרזת שיש לקליפה, דאנלווי כותב באיפוק ובנימוס, בדיוק אלה שמאפיינים את הגברת שמנסה, נואשות, למצוא בית שימוש נקי, לא חשוב איפה היא נמצאת.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, רץ ותודה רבה, אריאל.
אני אחסוך לעצמי את החיפוש. מאמינה לך.
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
*איסטניסית. לא איסטניסטית.
סליחה על הקטנוניות, אבל זה תמיד שיגע אותי. חפשי במילון, אין שם ערך "איסטניזם". |
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תמיד יש בחיים מסעות מפתעים
|
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
לא קילומטר אבל הרבה. תודה רבה, חני.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, yaelhar.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת יפה לספר שאהבתי וראיתי אחרת לגמרי.
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
הקליפה ככל שתהיה חלולה עדיין היא משמשת כמסגרת
ועוגן למוכר,לרוטינות השיגרתיות.נתקלתי בעניין מציאת השרותים הנקיים במקומות עבודה כמה וכמה פעמים בעיקר כמובן אצל נשים כי לגברים פחות אכפת.
עדיין הסיפור שלך משעשע,נראה שהלכתם לפחןת קילומטר בין האגפים. |
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
נצחיה ואלון, תודה. ארבעים ושבע וחצי שנים לקח לי ללמוד איך עושים את זה.
והספר היה חביב בעיני.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, דן סתיו.
אני חושבת שהוא בהחלט התכוון להביא כאן משל חברתי.
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
אלון גנב לי. בעיקר ה"שלושים ושש וחצי" כמובן.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
הסיפור שלך הרבה יותר מוצלח מהספר הקהה אך בעל השם המקסים הזה. קנית אותי ב-"36 וחצי", כמובן.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
סוריקטה
הסיפור האישי הוא אכן משל מוצלח. ההאחזות בתארים ובאורחות חיים, כמה שהיא אכן מופרכת ומוזרה נוכח הנסיבות, נשמעת לי כל כך אנושית, לא רק בעת משבר אישי אלא בזמן מהפיכות או מלחמות המעלות אליטות ואצולות חדשות. לאליטות הישנות לא נותר אלא להאחז באותם תארים שאבד עליהם הכלח וגינונים שלעיתים נראים פתטים.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
