ביקורת ספרותית על היינו שקרנים - פרוזה עשרה # מאת א' לוקהארט
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 9 במאי, 2015
ע"י אור


תגידו- אתם מתייחסים לחיים כברורים מאליהם? טוב, כי אני לא. ואני לא אומר את זה בקטע טוב, ממש לא, אני אומר את זה בתור מישהו שרואה בכל רגע שמח פיצוץ גדול שיגזול ממנו את האושר לעד.
האור בקצה החשכה? החשכה בקצה האור.
ולא רציתי לעשות על הספר הזה עוד ביקורת כבדה מבית היוצר שלח, רציתי לדבר על המשפחה שלי, על זה שאנחנו לא עשירים ולא עניים, בלה בלה בלה בכל זאת מאושרים, בלה בלה בלה.
אבל זה היה לפני שקראתי את סוף הספר, שהותיר אותי המום, משליך חפצים על קירות חדרי.

ברוכים הבאים אל משפחת סינקלר הנהדרת.
אצלנו אין פשעים.
אצלנו אין התמכרויות.
אצלנו אין כשלונות מחפירים.

תוספת שלי- לפחות למראית העין.

מדובר כאן על משפחה עשירה בעלת אי פרטי משלה, שלכל אחד מילדיו של הסבא יש דירה משלו על האי היוקרתי, אליו מגיעים כל שנה בסירות המשפחות המתורבתות להתארך בו.
משפחה מושלמת למראית העין- שבתוכה ריבים, ויכוחים וצעקות, משפחה שמדחיקה דברים, מתעלמת מדברים, ושותקת. כל הזמן שותקת.
ובתוך המשפחה הזאת גדלים ה- "שקרנים"- הנכדים של הסבא. קבוצה מסוימת מתוכם.
רק כדי להבהיר, הנה אילן יוחסים של משפחת סינקלר הנהדרת:

קרי..... ויליאם דניס בס...... ברודי שפילד פני....סם איסטון
~ ~ ~
~ ~ ~
ג'וני-------- ויל מירן---- ליברטי ובוני---טאפט קיידנס (הדמות הראשית)



בקיץ בו קיידנס בת 15 (אם אתם לא יודעים מי זאת קיידנס.... תתביישו, סימן שלא קראתם את אילן היוחסין המושקע שהכנתי. לכו תחזרו לשם. טור שמאלי. שמאל שלכם) הכל מתחיל בסדר. ואז היא מוצאת את עצמה בבית חולים, פצועה.
ולא זוכרת כלום.
הזכרון שלה מהשנה ההיא מעומעם, ואם אני אמשיך אני אספיילר, אבל הספר מלווה אותה בזיכרון השב לסירוגין, בכתיבה זורמת ומעולה, עד הסוף המפתיע שיותיר אתכם המומים.

וכן, גם לי היה את הבטחון העצמי המופרך והייתי בטוח שאני יודע מה הסוף. כל כך הרבה רעיונות, מאונס עד חטיפה לעזה, אבל לא, אפילו לא קרוב.
זה ספר מדהים.

וזוכרים את משפט הפתיחה?

אני אומר את זה בתור מישהו שרואה בכל רגע שמח פיצוץ גדול שיגזול ממנו את האושר לעד.
טוב, אשמח אם תזכרו את המשפט הזה לאורך קריאת הספר. (תקראו אותו, אוקי?)
ואז אולי לא תחשבו שאני מגוחך.


היינו שקרנים. חמישה כוכבים. ללא היסוס. תודה, פרים. תודה ולא תודה. את עדיין במחברת המוות שלי.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Primrose (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
תמיד רציתי להיות במחברת המוות של מישהו
no fear (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
נכון שזה הדבר הכי לא צפוי שלא ציפית לו אף פעם וזה כזה שוק נכון נכון נכון!!!
רץ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
יופי של ביקרות - לפני חודש ראיתי בקיבוץ שלך את המופע של הקיבוצית זיכרון דברים.
מחשבות (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
כי בגילי הדברים כבר פחות מיסטיים.
אור (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אני מודה שאני אף פעם לא מבין מה אתה רוצה.
מחשבות (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
בהחלט לא ברורים מאליהם. מה לעשות ובמשך החיים נוספו משקפי ראיה לסרטים ונהיגה ואח"כ גם לקריאה.
אה, לא לזה הכוונה? החיים בהחלט ברורים, נעים על מסילה משלהם ולנו אין כל שליטה בהם. טרמפיסטיים אנחנו.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ